לא יאומן כ יסופר - חבקוק א' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור יונה ארזי ת.פרסום: 17/08/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ברוך הבא חבקוק הנביא.
אשור, שנחשבה לממלכת רשע, הולכת ודועכת.
חבקוק שם לב, שבמקום שתבוא לעולם תקופה של שלום וטוב, הינה עולה במקום אשור ממלכת רשע חדשה – בבל (כשדים).
`מה קורה פה`? מתלונן חבקוק אל מול יהוה.
כל הזמן רשע? כל הזמן חמס?
כמו ירמיהו ששאל `מדוע דרך רשעים צלחה`, פונה חבקוק ליהוה ודורש הסבר למצב העניינים המוזר בעולם:

ב עַד־אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ ׃ ג לָ֣מָּה תַרְאֵ֤נִי אָ֨וֶן֙ וְעָמָ֣ל תַּבִּ֔יט וְשֹׁ֥ד וְחָמָ֖ס לְנֶגְדִּ֑י וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן יִשָּֽׂא ׃
----------
וחבקוק, לא רק רואה בחזונו רק את עליית בבל, הוא גם רואה מה קורה למערכת החברתית ביהודה (בסביבתו הקרובה) כאשר אנשים רואים שהרשעים מצליחים לשלוט בעולם:

ד עַל־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹֽא־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת־הַצַּדִּ֔יק עַל־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל ׃

התורה (האמונה ביהוה) נחלשת.
מערכת המשפט והסדר החברתי – נהרסים. רשעים מכתירים צדיקים (רשעים מכתרים, מלשון שמים במצור, מקיפים את האנשים הטובים).
זה כל כך מדהים אותו, שהוא מתאר זאת במטבע לשון השגורה עד היום `לא תאמינו(יאומן) כי יסופר`:

ה רְא֤וּ בַגּוֹיִם֙ וְֽהַבִּ֔יטוּ וְהִֽתַּמְּה֖וּ תְּמָ֑הוּ כִּי־פֹ֨עַל֙ פֹּעֵ֣ל בִּֽימֵיכֶ֔ם לֹ֥א תַאֲמִ֖ינוּ כִּ֥י יְסֻפָּֽר ׃

ומכאן ממשיך חבקוק עד סוף הפרק לתאר את עוצמת הכשדים אל מול אדישותו של יהוה למה שמתרחש.
----------
אז מה אני למד מכל זה?
דווקא כאשר העולם נראה טובל בשקר וברשע. כאשר אימפריות המאופיינות בכוח וביצר השתלטות על סביבתן עולות, אסור לנו לאבד את הבסיס.
אימפריות יכולות להיות חיצוניות (רוסיה, דעא"ש) או פנימיות (אימפריות תקשורת, אימפריות פיננסים מושחתות, מנהיגים מושחתים).
מי שהבסיס שלו הוא הטוב, הצדק, המשפט – בייחוד המשפט – צריך להילחם ששום D9 לא יעלה עליו, בשם איזו אימפריה, ויגרום לו להיות חלק מ`בני החושך`.
יהוה אדיש מול כוחות רשע חזקים, מתלונן חבקוק בפרק הזה.
שומא עלינו לבטוח במערכת חברתית סולידרית ומערכת משפט חזקה ועצמאית, כדי לעבור בשלום זמנים כאלה.
אז חבקוק פונה יהוה, אבל התשובה היא למעשה פנימית, אצל האדם והחברה עצמם.