עוד חזון למועד - חבקוק ב' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור יונה ארזי (https://favpng.com/) ת.פרסום: 17/08/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הקודם דרש חבקוק הסבר מיהוה למצב העניינים בעולם בו הרשע שולט בעולם.
הפרק הזה פותח בפסוק הבא:

א עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י אֶעֱמֹ֔דָה וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה עַל־מָצ֑וֹר וַאֲצַפֶּ֗ה לִרְאוֹת֙ מַה־יְדַבֶּר־בִּ֔י וּמָ֥ה אָשִׁ֖יב עַל־תּוֹכַחְתִּֽי ׃

רבים המפרשים את הכתוב כמצב שבו חבקוק נעמד מול יהוה ואומר: `אני לא אזוז מכאן עד שאקבל ממך תשובה לשאלותי!`
ואני קורא זאת אחרת: אני לא מקבל תשובה, ולכן עוצר את חיי, נעמד, ומחפש את התשובה בעצמי.
לא כתוב `אצפה לראות מה תענה לי ומה תשיב על תוכחתי`.
כתוב: `אצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי`
הנביא מחפש את התשובות `בי` על `תוכחתי`.
----------
ואז הוא מקבל תשובה, לכאורה מיהוה:

ב וַיַּעֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּת֣וֹב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ ׃

ייתכן ויהוה אכן ענה לנביא, משל נענה לעמידתו האיתנה של הנביא מולו.
אני חושב, גם לאור מה שכתבתי קודם וגם לפי אופי התשובה שמקבל הנביא מיהוה, שלמעשה התשובה שמקבל הנביא היא תוצר של תהליך פנימי שהוא עבר.
חשובה לי ההבהרה הזו, כדי שיהיה ברור, שבעולם שבו יהוה נסתר ולא נותן תשובות, עדיין האדם מחויב לשאול את השאלות ולענות עליהן.
מעניין שהנביא מחויב לכתוב את התשובה באופן קריא וברור, למען תשמר לעתיד – `ובאר על הלוחות למען ירוץ הקורא בו`.
מצד אחד – זה מעיד על כך שייתכן ויהוה אכן דרש זאת כדי שלא יצטרך לחזור בכל דור ולהסביר. מצד שני, ייתכן שהנביא הבין שתשובות מיהוה אין ולכן חשוב לכתוב את הדברים והתובנות שהגיע אליהן בעמל רב, למען שיישמרו לדורות הבאים.
----------
התחלת התשובה היא מרתקת. פסוק שמהדהד עד ימינו:

ג כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּֽי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר ׃

`כי עוד חזון למועד` – לכאורה, החזון של עולם טוב עוד יגיע, במועד עתידי.
אני חושב שצריך לקרוא זאת כך: עד היום ראיתי את חזון העלייה של בבל (כשדים). כדי להגיע למועד בו ייעלמו מהעולם רעים כמו הבבלים, נדרש חזון נוסף, נדרש `עוד חזון`.
החזון הנוסף הזה, הוא אמיתי, הוא לא יכזיב, אבל כדי שהוא יגיע – יש הרבה עבודה.
----------
ועכשיו הפרק ממשיך בתיאור הדברים שמצד אחד פירשו אותם כחטאי הבבלים (אם כי הם כלל לא מופיעים בשמם בפרק), ואילו אני בוחר לפרש אותם כחזון הנוסף המסביר במה נדרש לתקן את העולם כדי שיגיע המועד.
להלן הפרטים:
1. שליט יהיר – גם אם שלטונו חזק, ייפול. העולם זקוק לשליטים לא יהירים.

ה וְאַף֙ כִּֽי־הַיַּ֣יִן בּוֹגֵ֔ד גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה אֲשֶׁר֩ הִרְחִ֨יב כִּשְׁא֜וֹל נַפְשׁ֗וֹ וְה֤וּא כַמָּ֨וֶת֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔ע וַיֶּאֱסֹ֤ף אֵלָיו֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וַיִּקְבֹּ֥ץ אֵלָ֖יו כָּל־הָעַמִּֽים ׃ ...
ח כִּֽי אַתָּ֤ה שַׁלּ֨וֹתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים יְשָׁלּ֖וּךָ כָּל־יֶ֣תֶר עַמִּ֑ים מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ

2. בצע כסף – מידה רעה מאוד. העולם זקוק לחיסול המידה הזו.

ט ה֗וֹי בֹּצֵ֛עַ בֶּ֥צַע רָ֖ע לְבֵית֑וֹ לָשׂ֤וּם בַּמָּרוֹם֙ קִנּ֔וֹ לְהִנָּצֵ֖ל מִכַּף־רָֽע ׃

3. גזל של אדמות ובנייה עליהן – מידה רעה מאוד. האבנים זועקות את הרוע הזה בעצמן.

יא כִּי־אֶ֖בֶן מִקִּ֣יר תִּזְעָ֑ק וְכָפִ֖יס מֵעֵ֥ץ יַעֲנֶֽנָּה ׃ פ יב ה֛וֹי בֹּנֶ֥ה עִ֖יר בְּדָמִ֑ים וְכוֹנֵ֥ן קִרְיָ֖ה בְּעַוְלָֽה ׃

4. שכרות שבעטיה אנשים לא שולטים בעצמם - מידה רעה מאוד.

טו הוֹי מַשְׁקֵ֣ה רֵעֵ֔הוּ מְסַפֵּ֥חַ חֲמָתְךָ֖ וְאַ֣ף שַׁכֵּ֑ר לְמַ֥עַן הַבִּ֖יט עַל־מְעוֹרֵיהֶֽם ׃ טז שָׂבַ֤עְתָּ קָלוֹן֙ מִכָּב֔וֹד שְׁתֵ֥ה גַם־אַ֖תָּה וְהֵֽעָרֵ֑ל תִּסּ֣וֹב עָלֶ֗יךָ כּוֹס יְמִ֣ין יְהוָ֔ה וְקִיקָל֖וֹן עַל־כְּבוֹדֶֽךָ ׃

5. אמונה בפסלים, עצים, קמיעות ושאר מעשי אדם – מידה רעה מאוד. העולם צריך להיפטר מהם.

יח מָֽה־הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו לַעֲשׂ֖וֹת אֱלִילִ֥ים אִלְּמִֽים ׃
----------
ואחרי כל זה, אומר הנביא:

כ וַֽיהוָ֖ה בְּהֵיכַ֣ל קָדְשׁ֑וֹ הַ֥ס מִפָּנָ֖יו כָּל־הָאָֽרֶץ ׃ פ

כלומר – כל החזון המתואר, כל המיתות הרעול אותן יש להכחיד, לא נדרש בשבילן יהוה. הוא במקום אחר.
----------
והערה אחרונה: לפני פירוט החזון הנוסף, כותב הנביא את הפסוק האלמותי הבא:

ד הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִחְיֶֽה ׃

כלומר, החיים בהם הנפש מרגישה טוב, הם חיים בהם האנשים הטובים דבקים בטוב, גם אם מסביבם נראה שהרוע שולט.
ככל שיהיו דבקים בטוב – יחיו חיים בעלי ערך אמיתי.
ובבקשה – לא לטעות. צדיק אינו איזה אדם נסתר. צדיק הוא כל 1 מאתנו. "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו".