והוא בן אשה זונה- שופטים יא/דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור -דודו פלמה ת.פרסום: 26/10/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

לד וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת. לה וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְהוָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. 

****



את יפתח התרבות זוכרת בעיקר בגלל בתו ובגלל אמו. וכשאני אומר "תרבות" אני מתכוון לתרבות גברית מסוקסת שהולכת בשביל כמו ג`ון וויין בהליכה מתנדנדת, תרבות המסמנת את אשתו וביתו כגורמים לתקלות בחייו. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. 

ובקשר לבת יפתח, למרות שהיא נתנה לו את שמו, הרי שלה אין שם. 
ומעבר לכך, לפעמים לא נחמד בכלל לגלות איך משוררים גברים רואים את מקומה של האישה בעולם. וזהו לכל הדעות מקום לא נחמד במיוחד. אפשר לומר אפילו חרא של מקום.

מתחרה בשיר הנורא של נתן אלתרמן "ניגון עתיק" (אך אם פעם תהי צוחקת/ בלעדי בחברת מרעייך,/ תעבור קנאתי שותקת/ ותשרוף את ביתך עלייך) ואחד השירים הכי מקוממים שנכתבו אי פעם בזכות עצמו, הוא שירו של הגבר האנגלי מצועף העיניים והשוביניסט עד להבחיל ג`ורג` גורדון ביירון, המכונה הלורד ביירון, שכתב את השיר "בת יפתח בטרם מותה".

אני לא שופט את בת יפתח, אני כן שופט את לורד ביירון ששם בפיה את את המילים הנוראות "הֵא לְךָ אֶת לִבִּי, חִישׁ אָנָּא בַתְּקֵנִי", על כל המשמעויות הנותנות לגיטימציה להתעללות בתוך המשפחה שהוא טומן בשורות המחרידות האלה. וכל זה בא כדי לחזק איזו מין פטריוטיות לאומנית גברית השׂשׂה אלי קרב. ואם מותר לי להוסיף, אברהם לא הקריב את יצחק, בסופו של דבר המלאך עצר את ידו, לפחות כך מספר המיתוס. אך את ידו של יפתח הגלעדי שום מלאך לא עצר. אף אחד לא תקע אייל בין השיחים, והביריון האידיוט הזה שחט אותה על אחד ההרים כקרבן לאל המלחמה המתוק שלו. 
ללמדך שהאל הזה הוא שוביניסט כיציר כפיו שנוצר בצלמו ובדמותו, חס על הבנים אך איננו חס על הבנות.

כמה מצמרר המיתוס הזה, וכמה דוחה השיר שכתב המשורר שהחזיק מעצמו "משורר רומנטי" בעל עיניים מצועפות. 

זהירות – שיר דוחה בטונות

בת יפתח בטרם מותה / ג`ורג` גורדון ביירון (נוסח עברי: יהודה לייב גורדון
-------------------------------------------------------------------

אִם עַמִּי גַּם אֵלִי מוֹתִי יִשְׁאָלוּ
וּבְנִדְרֶךָ זֶה אִם אוֹיְבֵינוּ נָפָלוּ
הָרֵק חַרְבְּךָ, אָבִי – פֹּה הִנֵּנִי!
הֵא לְךָ אֶת לִבִּי, חִישׁ אָנָּא בַתְּקֵנִי.

לֹא עוֹד נֶהִי, דִּמְעָה אַזִּילָה,
לֹא עוֹד עַל הֶהָרִים אֵרְדָה, אֵילִילָה;
אִם מִידֵי אָבִי יָבוֹא לִי הַמָּוֶת
סַר פַּחְדּוֹ מִמֶּנִּי, פָּגָה עַצָּבֶת.
אַל נָא הַגִּבּוֹר! אַל יֵרַךְ לִבֶּךָ
מִקּוֹל הָעֲלָמוֹת הַמְּבַכּוֹת בִּתֶּךָ.
בִּנְדָבָה אָמוּת! הֵן דָּמַי יִזָּלוּ
מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי עַבְדוּת יָגֹלּוּ.

וּבְעֵת דָּמַי אֵלֶּה קָפְאוּ, חָרָבוּ;
וּבְעֵת יִדַּם קוֹלִי עֲצָמַי יִרְקָבוּ,
זָכְרֵנִי גַּם אָז, אָבִי, כִּי כָבוֹד לָךְ תַּתִּי
וּבְלֵב שָׂמֵחַ אַל תִּשְׁכַּח כִּי מַתְתִּי.

 

ויש עוד קולות , ברדיצבסקי כותב : 

  • ויהי מקץ שנַים חדשים ותשב הנערה אל אביה, רוחה הזדכך וגוָה מאיר כבת-הסַהר. ויעש לה יפתח את נדרו אשר נדר. ולא נשמע בת-קול כבימי אברהם לאמור: הרף. ויהי חוק בישראל: מימים ימימה תלכנה בנות-ישראל על ההרים לתנות לבת יפתח הגלעדי. ככה תעשינה ארבעה ימים בשנה.

    ולא נשמע קול כבימי אברהם לאמור הרף. (יונה)

  • ובכלל - הפרשנות הנוצרית שאותה הכיר ביירון היטב,  ראתה בדמותה של בת יפתח לא קרבן חסר ישע אלא, במסורת המרטריום הנשי, בתולה הרואית המוסרת את עצמה לקרבן ברצון. 
    בנצרות נתפסת המרטירית הבתולה, ובשלב מאוחר יותר הנזירה, ככלתו של ישו וכדמות נעלה וראויה לחיקוי, המגיעה במותה לידי מימוש אולטימטיבי. (כך בעבודת הדוקטורט של אביטל דוידוביץ אשד)