סימניות-במדבר יט/אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 10/04/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בספר התנ"ך שלי, מצויות שתי סימניות. לסימניה של פרשת השבוע, הצטרפה בחודשים האחרונים סימניית 929.

היום הסימניות נפגשו. סימניית פרשת השבוע נחתה על פרשת חוקת וסימניית 929 – על במדבר י"ט, הפרק הפותח את פרשת חוקת. זו הזדמנות טובה לומר מילים מספר על מיזם 929, שמן העובדה שמדי יום אני מקדיש מזמני לכתיבה על פרק בתנ"ך, במסגרתו, ניתן להסיק עד כמה הוא חשוב לי.

מקורות ישראל בכלל והתנ"ך בכלל חשובים לי, אהובים עליי, הם מקורות השראתי ולב העולם התרבותי והרוחני שלי כפרט, כחלק ממשפחה, כחלק מקהילה, כחלק מאומה וכחלק מן האנושות. כך היה תמיד, וכבר שנים אני לומד ומלמד, כותב ומרצה בנושאים הללו.

חשיבותו של מיזם 929 הוא הניסיון לחבר את העם כולו, על חלקיו ופלגיו השונים, למסע משותף בנתיבי התנ"ך. קשה להפריז בחשיבותו וגודלו של החזון, שיהודים המגדירים עצמם דתיים או חילונים, חרדים או מסורתיים, חרד"לים או דתיים ליברליים, אורתודוכסים, קונסרבטיבים ורפורמים ואפילו יהודים כמוני המגדירים עצמם כ"יהודים סתם", ילמדו מדי יום אותו פרק בתנ"ך, בכל רחבי המדינה ובכל גלויות העם היהודי. מה טוב ומה נעים כשהלימוד הזה הוא פלורליסטי, הנותן מקום לדעות שונות, לפרשנויות שונות ולכיוונים שונים, הרי שבעים פנים לתורה. שבעים?! למה לא שבע מאות, למה לא שבעת אלפים, למה לא שבעים ריבוא?

מידי ערב (למעט מקרים חריגים) אני כותב ליום הבא – מיעוטם של המאמרים לאתר הרשמי של המיזם ורובם לקבוצת הפייסבוק "מחלנים תנ"ך ל-929 חלונות". כאמור, איני מגדיר עצמי כחילוני, אלא כיהודי סתם. ופעמים רבות הפרשנות שלי שונה וחריגה משל חבריי לאתר ואולי גם משל קוראיו. אולם כל עוד ניתנת לי במה לכתוב מדי יום, באופן חופשי, ללא הגבלת מקום, על הפרק היומי, אני מאושר לממש את האפשרות הזאת.

****

את "מחלנים" יזם ארי אלון, ולעניות דעתי כתיבתו היא לב הקבוצה. ארי הוא דרשן וסופר מחונן, מבריק ויצירתי, וכל מאמר שלו גורם לי כקורא להתעלות, ומעורר אותי למחשבה – כשאני מסכים אתו, ועוד יותר מכך כשאיני מסכים אתו. אולם באופן בסיסי, אנו ניגשים למסע 929 ממקומות אחרים לגמרי.

שלשום הכריז ארי על מלחמה, ולא סתם מלחמה – מלחמת קודש. הוא הכריז על מלחמת קודש בין החילונים הריבוניים לדתיים הרבניים. כשארי יוצא למסע הזה, הוא יוצא למלחמה. כמובן שמדובר במלחמה של מילים בלבד. שדה הקרב הוא רעיוני, והמלחמה "לא תגרום אפילו לשריטה קלה".

צר לי, אך איני שותף למלחמה, וכלל איני רואה עצמי צד בה. אני בא ל-929 מאהבה. אני ניגש ל-929 כדי לקרב שלום בעם ישראל. אֲ‍נִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.

אני שונא מלחמות בכלל ומלחמות קודש בפרט. ואין מלחמה איומה יותר ממלחמת אחים. ואין חיה כזאת מלחמה של מילים, לבטח לא מלחמת קודש. מי שמילותיו הן מלחמה במערכה הראשונה, הן עלולות לירות ולהרוג במערכה השלישית.

די לנו במלחמת הקיום הכפויה עלינו, מלחמת האין ברירה, שסופה אינו נראה באופק. אין כל סיבה שנוסיף עליה מלחמת ברירה בתוכנו.

אני בא מאהבה ל-929 כדי לקדם אחדות לאומית. אחדות, בשום אופן לא אחידות. אחדות פלורליסטית, הנותנת מקום לכל גוון וגוון, לכל דעה, פרשנות ומדרש. אחדות מתוך מחלוקת; מחלוקת שהיא לשם שמים, מחלוקת מתוך כבוד הדדי. איני ניגש ל-929 למלחמה. אני ניגש ל-929 לדיאלוג. או ליתר דיוק – לפולילוג.

****

לפני שנים אחדות, קיבלתי פניה להשתתף ברב שיח בנושא הזרמים ביהדות, שנערך במכללת אוהלו. ברב שיח השתתפו רב אורתודוכסי, רב קונסרבטיבי, רבה רפורמית, ואני התבקשתי לייצג את היהדות החילונית. "אשמח להשתתף בפאנל", אמרתי לד"ר רינה חבלין שהזמינה אותי, "אבל יש בעיה. איני מגדיר את עצמי כחילוני". – "לא חשוב", היא השיבה. "בוא ותגדיר את עצמך".

"למה אינך מגדיר את עצמך כחילוני?", שאלה אותי רינה, מנחת השיח. אמרתי שאני מזמין את הסטודנטים, שרובם הגדול מגדירים עצמם כחילונים, לתרגיל קצר. "הגדירו מהו חילוני", ביקשתי. אספתי עשר הגדרות. מתוך העשר, תשע נפתחו במילה "לא": "לא שומר שבת", "לא שומרת כשרות", "לא מניח תפילין" וכו`. ההגדרה שלא נפתחה במילה "לא", הייתה "נוסע בשבת". אבל הוא נוסע גם ביום רביעי, ואפילו ביום שני. מה המיוחד בכך שהוא נוסע בשבת? שהוא לא לא-נוסע בשבת. כל עשר ההגדרות הן על דרך השלילה. ובאמת, מה משותף לכל המגדירים עצמם חילונים? העובדה שאינם דתיים. וכפי שאיני מגדיר את עצמי כ"לא אישה", כ"לא צרפתי" וכ"לא נוצרי", כך איני מגדיר את עצמי לא דתי או חילוני. אני מגדיר את עצמי כיהודי, כציוני, כישראלי, כחבר קיבוץ, כתושב הגולן, כחבר אורטל ועוד. אני מסרב להשתבץ בתיוגים חסרי משמעות בעיניי; תיוגים מיושנים וחסרי ערך כמו "שמאל ימין", "דתי חילוני", "אשכנזי מזרחי". אלה תיוגים שאיני מזדהה אתם והם לבטח אינם מגדירים אותי.

לארי אלון הגדרה מעניינת לחילוניות. היא נובעת מהמקורות היהודיים העתיקים ביותר של המילה, כבר במאה הראשונה לספירה. בתרגום אונקלוס חילוני פירושו – זר. "והזר הקרב יומת" מתורגם ל"והחילוני הקרב יומת". וכפי שהיהדות הכוהנית בתקופת המקרא שמרה על בעלותה המוחלטת על קודש הקודשים ולא נתנה לזר להתקרב אליה, כך, לטענתו, הדתיים הרבניים בימינו שומרים על המונופול שלהם בתיווך התורה לעם. הם שומרים מכל משמר על המונופול על פרשנות התורה ומדירים מתוכה את מי שזר להם, כלומר מי שחילוני. והוא קורא למלחמת קודש, לשחרור קודש הקודשים.

אני מכיר את תאוריית ההדרה ואיני מקבל אותה. אני מכיר הדרה עצמית – מי שהדירו את עצמם מן העיסוק בתורה, הם שהעניקו מונופול-ממילא לאחרים על התורה, על פרשנותה ומדרשה. ומי שבוחרים להיות על מגרש התורה – התורה היא שלהם, וחופש הפרשנות והמדרש שלהם אינו מוגבל. כיוון שאיני מדיר ומעולם לא הדרתי את עצמי מן התורה וממורשת ישראל, מעולם לא חשתי רגשי נחיתות בפני זרם זה או אחר, גם לא בפני פרשנות דתית אורתודוכסית ומעולם לא התקרבנתי ולא התבכיינתי: אויאויאוי אכלו לי את התורה שתו לי את היהדות.

איני חש צורך להיאבק על זכות הפרשנות והמדרש, כי היא בידי ובידי בלבד. ולכן, איני צריך להילחם עליה, אלא לקיים עליה דיאלוג פלורליסטי פורה ומפרה, עם כל מי שמוכן להיות שותף לו. ואני שמח שרבים, הן כאלה שמגדירים עצמם כדתיים, הן כאלה המגדירים עצמם כחילונים והן כאלה המגדירים עצמם, כמוני, "יהודים סתם", שותפים לדיאלוג.

מיזם 929 הוא היום אחת הזירות המרכזיות ל... לא למלחמה, חלילה, ובוודאי לא למלחמת קודש. לדיאלוג רב הערוצים.