מה תרעש אבי/דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 05/12/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


מה תרעש אבי / בארי חזק
--------------------------------

מה תרעש אבי,
אבי השותק, המלא
צעקתו
אגרופי בשערותיך, אני,
שהנני מכאוביך
העתידים לבוא.
איך לא אזכור 
כי בדמעה אותי זרעת
ובבכי אותי תקצור.

השיר הזה של בארי חזק ליווה אותי ימים רבים. ככל שחולפות השנים כן נדמה לי שהבציר של שנת 73 היה בציר משובח ביותר. מלחמת יום כיפורים הייתה הדיפרסיה שחטפה מדינת ישראל אחרי המאניה הגדושה באופוריה של מלחמת ששת הימים. היית מצפה שהן תאזנה אחת את השניה, אך במקום זה התחרפנה החברה הישראלית והפכה להיות חברה מאניה דיפרסית שהולכת מאז הלומת קרב ואפשר לראות עליה בעליל שהיא נמצאת בפוסט טראומה חריפה ובלתי חולפת. 

בארי חזק גדל בקיבוץ אפיקים לא הרחק ממני שגדלתי באשדות יעקב, כתב שיר נהדר ונורא שנקרא "ריבונו של עולם". השיר הזה הוא עלינו. אנחנו הם אלה שנשארנו תקועים שם לעזאזל כמו רפאים בשדות הקרב של עזה ורפיח והחווה הסינית שבסיני, מתנו והמשכנו ללכת וכמו השמש לא זרחה עלינו מאז: אנא הגבר עוצמת אותותיך/ כאן אני לא שומע, לא יודע/ האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה?/ אתה עדין כל כך/ למה אתה כה רכרוכי?/ למה אתה תמיד אזרחי?/ האם אני נשמע היטב? עבור,/ עבור, גם אתה נשמע קטוע.../ אתה נשמע פצוע, אתה/ בעמק מאורגן היקפית/ הרים וכינרת אחרת... וככל שחולף הזמן מאז כן גוברת התחושה שלא רק אלוהים אלא גם אף אחד אחר כבר לא שומע.