זהו? נגמר? - שמו"א לא/מני גל

מאת: מני גל, תמונה depsitphotos ת.פרסום: 22/12/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ואחרי הפרק הארוך והמפורט על עלילות דוד בדרום הרחוק, מסתיים לו ספר שמואל א` בפרק קצר, קצר מדי, המספר על מותו של שאול עם בניו בתבוסה הנוראה על הר הגלבוע. כך חולפת לה תהילת עולם, שנמשכה רק כמה שנים קצרות.

מחלקת התיעוד ההיסטורי לא היתה שם, כי היה לה תפקיד חשוב יותר למלא – לתאר איך דוד ואנשיו בוכים שם בדרום, עד שלא נותר בהם עוד כוח לבכות, ואחר אוזרים עוז ויוצאים למרדף אחרי העמלקים שבזזו את נשותיהם, את טפם ואת רכושם, ומשמידים אותם עד שלא נותר איש לספר מה היה שם באמת, פרט לאנשי מחלקת התיעוד הצבאי של דוד, שקיבלו הוראות ברורות מה לספר ומה להצניע. על אקורד הסיום הטראגי של בית שאול הם שומעים רק מפי ניצולי המערכה האומללה הזאת, וגם אם ידעו יותר פרטים, הרי הם מדווחים בקמצנות ראויה לציון על הקרב האחרון של שאול, שמשמעותו לעם ישראל היתה גדולה בהרבה מפשיטות התגמול של דוד. אבל שאול הוא כבר פָּאסֶה.

אחרי נפילת בניו בקרב, לא נותר לו לשאול אלא להמתין למוות משפיל מידי הפלישתים, או להחיש את הקץ וליפול על חרבו. תבוסת בני ישראל היא כה גדולה, והיא מתרחשת תוך כדי מנוסה מבוהלת של אנשי הצבא העברי, שאיש לא מסוגל לאסוף תוך כדי נסיגה את גוויות בני משפחת המלוכה, והן נותרות בשטח, נתונות לחסדי הצבא המנצח.

במשפט אחד מתוארות התוצאות הנוראות של התבוסה – בני ישראל בעבר העמק ובעבר הירדן בורחים מן הערים, והפלישתים תופסים את מקומם ומתיישבים בצפון הארץ. האם היתה זו התיישבות זמנית בלבד, או אפילו רק מאחזים צבאיים - לא ברור, שכן יש מעט מדי ממצאים ארכיאולוגיים המצביעים על היתכנות של תרבות פלישתית יציבה בצפון הארץ. יש פרשנים המסבירים את הקרב בצפון לא כחלק מניסיון התפשטות אוכלוסיה פלישתית צפונה, כי אם כחלק מאסטרטגיה של ניתוק שאול משבטי הצפון, כחלק מאחיזת המלקחיים, שדוד סיפק את החלק הדרומי שלה.

סופו של הפרק מציע שוב רגע של חסד וחמלה, כמו סופו של הפרק הקודם: אנשי יבש-גלעד, שזכרו את חסד ימיו הראשונים של שאול, טרם עלייתו הרשמית לשלטון כמלך, הם ששמים נפשם בכפם והולכים לבית-שן, לחלץ את גופות שאול ובניו התקועות על חומת העיר לדראון, לקבור אותן תחת האשל ביבש, ולקיים טקס אבל, כראוי למנהיג שידע לחרף נפשו עבורם. הפסטיבל הלאומי שיקיים דוד מאוחר יותר לא ידמה ולא ישווה למעשה הנאצל של אנשי יבש-גלעד.

אפשר לסכם את מלכות שאול? לא באמצעות התנ"ך. על פי התנ"ך חטא שאול חטא בל יכופר בהשאירו את אגג מלך עמלק בחיים, ועל כך מאס בו אלוהים, כך אומר הנביא שמואל, היודע בדיוק מה אלוהים רוצה. אלוהים בחר במחליף לשאול עוד בחיי שאול, ובכך העמיד את שאול במצב בלתי אפשרי ובלתי הוגן. התנ"ך אינו מצליח, או אינו מנסה, להסתיר את יוזמותיו של דוד להפיל את שלטון שאול בסוף תקופת מלכותו, אך התנ"ך אדיש לגורלו של שאול. המלך מוצג כאיש דכאוני, הפכפך, רגשני, אימפולסיבי, כאילו דמותו הצנועה והאמיצה של שאול הצעיר נמחקה ואיננה. דוד יעלה ויפרח, יתחיל במסע כיבושים להרחבה ולביסוס של הממלכה העברית, יעבור למסע כיבושים של נשים, ויתקבע בזיכרון הלאומי כצדיק בעל כישורי כתיבת מזמורי שבח והודיה נפלאים, וכאביה של שושלת ארוכת ימים, שתזכה בתמיכה בלתי מסויגת של האל, ואשר תביא לנו, אם ירצה השם, בקץ הימים, גם את המשיח.