האגדה על הנביא המתנשא והמלך הנבגד-מני גל

מאת: מני גל, התמונות מסדרת טלויזיה : Kings and Prophets, של ABC, שאול ושמואל ת.פרסום: 22/12/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תם ספר שמואל א`, ובו שלושים ואחד פרקים, הטווים עלילה מרתקת ומרגשת, המתחילה באשה עקרה המתפללת לבן, ומבטיחה שאם ייוולד - תמסרנו לשירות האלוהים, ומסתיימת במותו הטראגי של מלך, ביחד עם שלושת בניו, על הר הגלבוע, כאקורד מסיים לאחת התבוסות הגדולות ביותר שידע עם ישראל מאז כבש בסערה את הארץ.

הספר עשיר בדמויות נוספות, אך הנביא שמואל, בנה של חנה, והמלך שאול, זה שנחבא אל הכלים ונלקח כמעט בעל כורחו אל המלוכה – הם בעיני הגיבורים האמיתיים של הספר. אפילו דוד, שיהיה, ללא ספק, הגיבור הראשי של פרקי שמואל ב`, מצטייר כאן רק כאלטרנטיבה, המגיחה בכיוון קדמת הבמה כדי לרשת את כסאו של שאול.

הניגודים בין שאול לשמואל הם כה חריפים וכה מגוונים, שהם מפרנסים חלק ניכר מדפי הספר. שמואל יועד להנהגה עוד מלידה. שאול צמח בסביבה הכפרית של שבט בנימין, והגיע אל המלכות כמעט במקרה. לו היו שואלים אותו ברגע יציאתו מהבית, היה מציין כמטרת העל שלו את מציאת האתונות של אביו. שמואל הוא הנביא, ובתור שכזה הוא בקשר הדוק עם הסמכות שבשמיים, או כך לפחות הוא מאמין וגם מציג את עצמו. שאול חסר את הקשר הזה. את צו ה` הוא צריך לשמוע מפי שמואל, ואת קרבת ה` אליו אנו חווים רק כאשר מחליט היושב במרומים לבעת את רוחו של שאול, או להפיל עליו תרדמת אלוהים. את אופיו של שמואל אני נוטה לתפוס כשילוב של גאווה, התנשאות, שיפוט מחמיר, חוסר חמלה וחוסר רגישות למצוקתו של הזולת. שאול נראה לי כדמות מעניינת יותר, המשתנה עם הזמן. את דרכו אל המלוכה הוא עושה כאיש כפר צנוע, הבוטח בנביא ובדבר אלוהים שהוא מביא אליו. אומץ לבו ויכולת ההנהגה שלו אינם פועל יוצא של כושר רטורי או של מחוות אדנות כלשהן, כי אם כהשפעה ישירה של מעשיו, המהווים דוגמה לעם. זו תחילת דרכו של שאול. השינוי הדרמטי החל באישיותו הוא תוצאה ישירה של האמונה הנאיבית שלו בדבר הנביא, ובכניעה המוחלטת שלו לכרטיס האדום שמניף שמואל לנגד עיניו. מכאן צומחים וגוברים עליו הדיכאון, פחד הרדיפה, האימפולסיביות, החשדנות והנקמנות.

מערכת היחסים שבין שאול לדוד גם היא תופסת מקום נכבד בספרנו, והיא מעניינת, שכן היא מלאה סתירות. יש בה הדדיות של אהבה והערכה, הערצה וכבוד, חשד ושנאה, פחד וכחש. אך עבורי, זה אינו מוקד הסיפור, למרות שמעריצי דוד מלך ישראל, נעים הזמירות, ימקדו את מבטם על עלילותיו מרגע לקיחתו מאחר הצאן, דרך גבורתו בקרב נגד גלית, הגעתו אל הארמון ובריחתו ממנו, ועד לסופו המר של שאול, כאשר דוד כבר מסתובב בחבל יהודה עם צבא של שש מאות נאמנים עזי נפש, ממתין לרגע הנכון לרשת את המלוכה המגיעה לו מתוקף הבחירה האלוהית.

שאול ושמואל – המלך והנביא, מציגים לעינינו את ההתנגשות שבין המנהיגות המדינית למנהיגות הרוחנית, התנגשות, שלצערנו מזהמת גם את חיינו בהווה. מול התפיסה של שמואל כי המלך הוא רע הכרחי בלבד, וכי מעליו תמיד ישלוט האל ביד נביאיו, ניצב מלך ראשון, שעדיין לא יודע איך להתמודד עם הפרדוקס הזה, ואשר נכונותו לקבל את הצו האלוהי מכתיבה את כל מהלך חייו, וביחוד את התדרדרותם עד לסוף המר. שאול נבחר על ידי האלוהים להיות המלך הראשון, והוא מושלך הצידה על ידי האלוהים, מרגע שזה החליט כי חטאו של שאול פוסל אותו מלהמשיך ולהיות מלך. שאול הוא המלך הנבגד. לעומתו – הנביא שמואל אינו עומד כלל למשפט על מעשיו, על דבריו, ובוודאי לא על הדרך שבה הוא מפרש את דבר האלוהים.

שושלת מלכותית, שנגדעה באיבה עם מות אבי השושלת ביחד עם בניו הגיבורים, מוחלפת באחרת, שלא תוכל להתגאות בניקיון כפיים. שני דורות מאוחר יותר יגרור נכדו של דוד את הממלכה המאוחדת לקריעה לשתיים, פרי התעללות אכזרית של המלך בבני עמו. ושושלת בית דוד תמשיך לשלוט בממלכת יהודה לעוד דורות רבים. יונתן, בנו הבכור של שאול, שנפל עם אביו על הגלבוע, יכול היה להיות מלך טוב, בזכות תכונותיו כאמיץ, כריזמטי, נאמן ואוהב, אך אל ההיסטוריה המקראית רצה אחרת.

משפחה משבט אחד מחליפה משפחה מלכותית משבט אחר, ומטביעה חותמה על ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת המקרא. האם זה כל הסיפור?

http://www.filmstarts.de/nachrichten/18493424.html