הריקוד האחרון של עוזה - שמו"ב ו/דודו פלמה

מאת: דודו פלמה ת.פרסום: 30/12/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 


וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. ז וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל; וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. ח וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

****

אמן המיצג הראשון בהיסטוריה
-------------------------------

עוזה זכה פעמיים. פעם אחת זכה כאשר דוד קרא בשמו למקום. 

ובפעם השנייה זכה עוזה שדוד הבין מתוך מותו איך צריך להעלות את הארון לירושלים. היה ברור שצריך יהיה לעשות את זה באופן מאוד מיוחד, משום שהקדוש ברוך אהב את בני האדם שלו פתטיים ומצחיקים, ודוד היה הליצן האהוב עליו ביותר. 

מיכל לא הבינה את הצד האמנותי חוצה הגבולות שבו ובזה לו, אך למעשה מיכל לא הבינה שדוד הוא גם האדם הראשון בהיסטוריה של התרבות שעשה מיצג (פרפורמנס). 
ולכן כאשר העלה דוד את הארון לירושלים הוא פרץ בפיזוז ובכרכור לפני הארון, כשהוא משחזר ע"י כך את הריקוד של עוזה. איך אז כאשר נגע בארון החל גופו להתמלא חשמל עוד ועוד עד שהתחיל הגוף לפרכס ולפזז ולכרכר מאליו עד שלבסוף לא עמד בעצמה הגדולה שזרמה בו והוא חדל ומת. ממש כמו דוד עכשיו, המתאחד עם אלוהיו בכל מאודו כאשר הוא רוקד ומכרכר לפני הארון את הריקוד האחרון של עוזה. 


****

ועוד משהו על מיצג

האדם הצוחק
--------------

הדס עפרת הוא אמן רב תחומי ובינתחומי, בובנאי, פסל, מיצגן ומיצבן.
במיצג האדם הצוחק (2004) למשל, הוא "התחפש" לג`וקר. הוא חבש פאה חצי אדומה חצי כחולה בצורת מצנפת של ליצן חצר, ו"פיסל" את פיו לחיוך רחב בעזרת מכשיר המשמש רופאי שיניים בניתוחי פה. כל גופו הטלטל כאילו הוא מתפקע מצחוק, אבל קול הצחוק לא בקע מפיו אלא מרמקול זעיר שהוצמד לגופו.

מן המיצג הזה מבצבץ העבר הבובנאי שלו:

בתחילת המיצג הוא מתאפר; פניו קפואים בהבעת צחוק מוגזמת והוא מדגיש את קמטי הצחוק. הוא צובע את פניו להבעה אחת, מסוימת, כאילו היו פנים של בובה.
השיער המעוצב בצורת מצנפת הוא דוגמא ל"הוצאת חלקי גוף מהקשרם", פרקטיקה מאד מקובלת בתיאטרון בובות, שבו כפות ידיים (למשל) הופכות לדמויות.
אבל השיער המעוצב בצורת מצנפת הוא גם דוגמא לשימוש בחומר "לא נכון", שמבליט את הפער בינו לבין החומר שאותו הוא מייצג כביכול (האריג שממנו עשויות מצנפות). בפער הזה נמצאת אמירה; כשהמצנפת עשויה משיער, נחצה איזה גבול: הליצנות הופכת ממקצוע לתכונה, לסוג של טירוף.
המכשיר הרפואי ש"מפסל" את החיוך הוא גם "מנגנון הפעלה" ייחודי, שבעזרתו "מפעיל" הדס את הפה שלו.
ההפרדה בין מקור הקול למקור התנועה מושאלת מתיאטרון הבונרקו היפני, שבו המספר שמשמיע את קולות הבובות יושב על במה נפרדת, ליד במת הבובות. וכך גם התלבושת שבחר לעצמו: בגד שחור רחב של מפעיל ניטראלי.
והתוצאה – ליצן מוזר ומטריד. (כמה עליז יכול להיות צחוק שנוצר בעזרת מכשיר של רופא שיניים). 
--------------------------------------------------
נלקח מהאתר של מרית בן ישראל "עיר האושר"

בתמונה: הדס עפרת "האדם הצוחק"
לפעמים יש משהו מאוד מפחיד בליצנים