השמים יכולים לחכות/שמו"ב ז/אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, בצילום: בית התפילה ביוסטון בעיצובו של מארק רותקו ת.פרסום: 31/12/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק ז` נכנס לחיינו גיבור חדש – נתן הנביא.

עד כה, כיהן דוד כמלך וכנביא כאחד. היה לו קו פתוח עם האלוהים. הוא נועץ בו לפני כל קרב ולפני כל החלטה משמעותית.

אולם כעת, הממלכה מאורגנת ומסודרת יותר, וראוי לבזר את הכוח.

הנביא משמש כרועה רוחני, כמקשר בין האלוהים והמלך וגם כסמכות מוסרית ומוכיח בשער, כפי שניווכח בהמשך הדרך.

דוד איחד את הממלכה, קבע בירושלים את הבירה, בנה ארמון מלוכה, ניצח את אויביו והשיג ביטחון ושקט בגבולות. ועכשיו הוא סבור שהגיעה השעה: מקדש עכשיו. הוא נועץ בנתן הנביא, שרואה בחיוב את היוזמה.

אולם נתן הנביא מקבל שדר מאלוהים ועוצר את הרעיון. לאלוהים לא בוער. הוא אינו מאשר לדוד את המיזם, ואומר לו שהמקדש יהיה מפעל החיים של בנו.

הוא אינו מסביר מה הסיבה לכך, ולנו לא נותר אלא לנסות להבין בעצמנו את הסיבה.

אני מבין את המסר של אלוהים לדוד כך.

דוד, תרגיע. מה בוער לך? זה מה שצריך עכשיו? מקדש? דרך ארץ קדמה לפולחן ולמקדש. הבניין הפיסי והתרבותי של העם והממלכה חשוב יותר ודחוף יותר. דאג לחיים עצמם. לך תבנה מדינה. דאג לביטחון, הרי נכונו לך עוד מלחמות. אחד את שבטי ישראל. קדם את השלום עם השכנים. ישב את הארץ, פתח את הכלכלה, צור חברת מופת, דאג למערכת חינוך מעולה, קדם את התרבות והמדע, טפח את יחסי החוץ של הממלכה, בנה מערכת בריאות תקינה, הקם מערכת משפט צודקת ויעילה. עזוב אותך מהמקדש.

דוד מקבל את הדין. המיזם הזה לא יהיה קרוי על שמו.

****

בדברי הימים מצוטט דוד מורה לבנו שלמה לבנות את המקדש, ושם יש לו הסבר חדש מדוע הוא בנה את הבית. "וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְהוָה לֵאמֹר: דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ. לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי".

מהיכן הגיע פתאום ההסבר הזה? הרי בדברי אלוהים לא היה כל רמז לכך.

דוד לחם וגבר על אויביו, יצר הרתעה אמתית והביא לשלום. שלמה קיבל ממלכה גדולה וחזקה החיה בשלום עם שכניה. בדיעבד, מפרש דוד את דברי אלוהים כהימנעות מבניין המקדש בידי אדם שרוב חייו עברו במלחמה. גם הצודקת במלחמות, היא רע הכרחי. רע הכרחי הוא רע. כל מלחמה כרוכה בשפיכות דמים. האידיאל הוא חיים ללא מלחמות. בית המקדש יבנה בידי המלך האידיאלי, שלא נאלץ להילחם.

ויתכן שאלוהים דיבר בשנית אל דוד, ישירות או באמצעות הנביא, ונתן לו את ההסבר שהוא ציטט. אם כן, מדוע הוא לא הסביר זאת מראש?

אלוהים ידע שהאיומים על ישראל לא פסו, ודוד עוד יידרש להילחם. מלחמותיו הן הכרח. אלוהים לא רצה להחלישו, בתחושה כאילו הוא רואה בשלילה את מלחמותיו. הוא חשש, שדוד עלול להבין כך את הסיבה שנאסר עליו לבנות את המקדש, והדבר יפגע בנחישות שלו להילחם, לנצח ולהביא לעמו ביטחון ושלום.

ולכן הוא המתין עם ההסבר הזה, עד בוא השלום.