גלגוליו של ספור- שמו"ב כג/מני גל

מאת: מני גל, התמונה - canstockphoto ת.פרסום: 28/03/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, בֶּן אִישׁ חַיִל, רַב פְּעָלִים, מִקַּבְצְאֵל, הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב, וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי, אִישׁ מַרְאֶה, וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית, וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט, וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי, וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ. אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים.

על בניהו עוד נשמע בהמשך. הוא יעלה מעלה מעלה בתפקידו הצבאיים, והוא ייקח חלק חשוב בהמלכת שלמה אחרי דוד. בפרק שלנו מסופרים בקצרה מעלליו בצבא דוד, כחלק מתאור שלושים ושבעה הגיבורים, אותה סיירת מובחרת שליוותה את דוד עוד מימיו כמנהיג כנופיה הנרדף על ידי שאול.
שני אריאל מואב הם, אולי, שני גיבורים מצבא מואב, אתם נלחם בניהו. יש פרשנים הסבורים שאריאל הוא מגדל או מצודה. בניהו עשה לו שם בהצליחו לגבור עליהם.

בניהו גם גבר בקרב על לוחם מצרי, אולי שכיר בצבא הפלישתי. הוא בא לקראתו כשרק שבט בידו, הצליח לגזול מידי המצרי את החנית שהחזיק, והרגו באותה חנית. אותו מצרי היה איש מראה, אולי איש מידות כמו גולית.
וביום שלג, בהרי ירושלים או בהרי מואב, נכנס בניהו לבור, שבו היה אריה, שהפיל חתיתו על הסביבה, והכה גם אותו. ממש שמשון שני!

זהו בניהו של פרק כ"ג, וכאמור, עוד נשמע עליו בהמשך.

****************

ביאליק, בספרו `ויהי היום`, עשה מטעמים מהסיפור הקצר הזה, בשלבו אותו במדרש אגדה מתוך `שוחר טוב`, שנכתב באיטליה בתקופת הגאונים. וכך כתוב שם, ב`שוחר טוב`:

מעשה היה במלך פרס, שחלה. אמרו לו הרופאים: אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה, ונעשה לך רפואה. אז ענה אחד ואמר לו: אני אביא לך חלב לביאה, אם רצונך, ותנו לי עשר עזים. אמר המלך לעבדו, שיתנו לו. נתנו לו. הלך לגוב אריות, והייתה שם לביאה אחת מינקת גוריה. יום ראשון עמד מרחוק והשליך עז אחת ואכלתה. יום שני נתקרב מעט, והשליך לה אחרת. וכן היה עושה בכל יום ויום עד שהיה משחק עמה, ולקח מחלבה והלך לו. כשהיה בחצי הדרך ראה בחלום שהיו כל איבריו מריבים זה עם זה. הרגלים אומרות: אין בכל האיברים דומים לנו, לפי שאם לא הלכנו לא היה יכול להביא מן הלביאה חלב, והידיים אומרות: אין כמונו, לפי שאם לא היינו אנו שחלבנו לא היה יכול לעשות שום דבר; העיניים אמרו: אנו למעלה מן הכל. שאם לא היינו מראים לו את הדרך לא היה נעשה דבר. ענה הלב ואמר: אין כמוני, אם לא נתתי עצה - מה הועלתם כולכם! ענה הלשון ואמר להם: אין כמוני, לפי שאם לא אמרתי את הדבר - מי היה עושה אותו? השיבו לה כל האיברים: איך לא יראת להדמות אלינו, הלוא את סגורה ונתונה במקום חושך ואפלה, ואין בך עצם כאשר לשאר איברים. אמרה להם הלשון: הלוא תראו שאני מלך ושולט עליכם. שמר האיש את הדברים האלה. הלך אצל המלך, אמר לו: אדוני המלך, הא לך חלב כלבה. קצף המלך ואמר לתלותו. כשהיה הולך להתלות, התחילו האיברים לבכות. אמרה להם הלשון: הלוא אמרתי לכם שאין בכם ממש. ואמרה הלשון: אם אני מצלת אתכם, תודו לי שאני מלך עליכם. מיד אמר הלשון: השיבני אל המלך, אולי אנצל. השיבהו אליו. אמר לו: למה צווית לתלותי? זו תורה וזו שכרה?! אמר לו: שהבאת לי חלב כלבה. אמר לו: ומה אכפת לך אם יהיה לך רפואה? ועוד, לביאה - כלבה קרין לה. לקחו ממנו וניסו אותו, ונמצא חלב לביאה. אמרו לה האיברים: עכשיו אנו מודים לך שאתה אמרת האמת. וזהו: "מות וחיים ביד לשון" (שוחר טוב לט ב-ג)

במדרש זה לא מוזכר בניהו כלל. גם דוד המלך אינו גיבור הסיפור. ב`שוחר טוב` מסופר על מלך פרס, ועל `אחד`, שהתנדב למשימה המסוכנת של הבאת חלב לביאה למלך. גם הלקח של האגדה – `חיים ומות ביד לשון` - רחוק מאד מהדיווח התמציתי על מעלליו של בניהו. אך ביאליק מפליא לעשות, ומעביר את הסיפור למחנה הגיבורים של שלמה בן דוד.

וזה עיקרה של אגדת `חלב הלביאה` על פי ביאליק:

מלך מואב חולה, ונאמר לו כי רק חלב לביאה ישיבו לאיתנו. הוא מזעיק את `אריאל מואב`, הלא הם שרי הצבא שלו, והם לא יודעים כיצד ניתן לחלוב לביאה בלי להיפגע. המלך הכועס שולח שליחים אל שלמה, מלך ישראל, ידידו, בבקשה להשיג עבורו את סם המרפא מדדיה של הלביאה. שלמה מטיל את המשימה על בניהו בן יהוידע, שעוד נלמד בהמשך כי הוא היה שר הצבא הבכיר של שלמה. בניהו הולך אל הלביאה, מתיידד עמה באותה דרך שמדרש שוחר טוב מתאר, וחוזר אל המלך עם החלב, ועם המסר – `חיים ומות ביד לשון`.

את הרעיון להעביר את האגדה מפרס אל ארמונות מלך מואב ושלמה המלך שאב ביאליק בדרכו היצירתית מאותם פסוקים קצרים מפרקנו, המתארים בקיצור טלגרפי את גבורותיו של בניהו בן יהוידע. ואנו זכינו בסיפור יפה.
פרוייקט `בן יהודה`, המציג באינטרנט את מכלול יצירתו של ביאליק – הוא הכתובת לקריאת הסיפור השלם `חלב לביאה`, שכתב ביאליק. הנאה מובטחת!