אני רק שאלה... שמואל ב' פרק כ"ד/מני גל

מאת: מני גל, תמונה shutterstock ת.פרסום: 25/01/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֹּסֶף אַף יְהוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר: לֵךְ, מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה.

מאיפה צץ לו פתאום החרון על ישראל? אם מקבלים אנו את ספרי שמואל כערוכים ביד מקדשת, כמקשה אחת עם רצף הגיוני של פרקים וסיפורים, מתי היתה להם, לישראל, הזדמנות להעלות את חרון אפו של האל? במשך פרקים ארוכים ומרתקים עסוקים היינו בחטאיו של דוד המלך, בחרון אפו של ה` על חטאיו ובעונשים השונים והמגוונים שנפלו עליו, על דוד, בעקבות חטאיו. מה עשה העם בינתיים? אין זאת כי אם אחת מהשתיים – או שהאל נזכר פתאום בחטאי העם מתקופת השופטים, והג`ננה קופצת אצלו במפתיע, או שקרה משהו בקרב העם, שהתנ"ך אינו מספר לנו.

ואני ממשיך לתהות: ומה אם באמת חטא העם, ופנה לתחביביו המסורתיים תחת כל עץ רענן ועל כל גבעה רמה, מדוע מכשיל האל את העם ואת מלכו ברעיון האלוהי של עריכת מפקד אוכלוסין, אם על אותו רעיון הוא מעניש ביד קשה כל כך?

ואם אכן היתה לו, לאל, סיבה להעמיד את העם בניסיון כזה, הכיצד בחר בדוד החוטא לשמש ככלי המדביק את העם בחטא? ומדוע האל מסית? על הסתה יש להעמיד לדין!

ואם הורה דוד, המוסת על ידי האל התמוה, על עריכת מפקד אוכלוסין, במה חטא העם?

ובכלל, מה כל כך גרוע בספירת העם? מי מוכן להסביר את העוון הנוראי שבמניית בני אדם?

ועוד שאלה, כמעט אחרונה – מדוע מפרש דוד את הצו האלוהי כהוראה למנות רק את יוצאי הצבא? ומה עם כל אברכי הישיבות, הממיתים עצמם באוהלה של תורה למען עם ישראל? ומה עם השכבות המוחלשות, שהרבה יותר חשוב למנות אותן כדי ללמוד, לדוגמה, כמה מהם נמצאים מתחת לקו העוני, למען יוכל המלך להתפנות ולדאוג לצרכיהם הבסיסיים?

ואחרונה, אחרונה חביבה: היום, כשאנו רוצים לבזות מישהו, אנחנו `לא סופרים אותו ממטר`. ואם נספור אותו, זה יהיה חטא בל יכופר. מה עושים?
וכעת, למבזק חדשות:

אלוהים מציע לדוד ברירת קנס, לבחור אחד משלושה עונשים, ודוד בוחר בדבר.
אלוהים ממית בדבר שבעים אלף איש, מדן ועד באר שבע.
המלאך המשחית נוטה ידו על ירושלים, ואלוהים עוצר בעדו.
דוד נזכר ומזכיר באיחור, שהעוון הוא בו ולא בישראל, ומבקש עונש אינדיבידואלי.
במקום עונש נוסף מורה גד הנביא לדוד לבנות מזבח לה`.
דוד בונה מזבח ומקיים עליו את טקס הקרבן הראשון.
אלוהים מתחרט על מעשיו, והדבר פוסק.

אלה היו החדשות בקיצור.

אנו הופכים דף, ומגלים כי ספר שמואל ב` נסתיים לו.
וכעת, לאחר שלמדנו והשכלנו, יכולים אנו לחזור בלשונו של יואב בן צרויה, איש הדמים:

חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ, וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו!