תוציא את היד מהצלחת! משלי י"ט | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 15/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.

איזו תמונה משעשעת! הפסוק מלגלג על העצל. לפניו צלחת עם אוכל טעים. הוא שולח ידו אל הצלחת, אך להרימה בחזרה אל פיו אין לו כוח... וכך, בשל עצלותו, הוא נותר רעב.

האם הפתגם רוצה ללמדנו לקח כלשהו? אולי הוא רוצה לומר לנו, שעצלות היא מידה שאין לה גבולות, ולבסוף היא פוגעת בנו ובצרכינו הבסיסיים ביותר. מסקנה – עלינו להילחם בעצלות שלנו, גם אם לעתים נדמה לנו, כי היא לטובתנו.
האם יש תועלת כלשהי בעצלות? על השאלה הזאת ישיבו אנשים שונים תשובות שונות. יש בינינו אנשים אנרגטיים, הזקוקים מאד לפעילות גופנית, ובדרך כלל הם חרוצים מטבעם. הפעילות מסבה להם הנאה. אחרים, שהפסיכולוגים יקראו להם `טיפוסים פלגמטיים`, מגיבים לאט, גופם אינו נענה להם בזריזות, והם מתעוררים לפעולה בקושי. אנשים בעלי ממון או בעלי סמכות וכוח עלולים להפגין את שליטתם באחרים על ידי הפגנת `עצלות`, שאולי אינה תכונה טבעית שלהם, אבל יש בה כדי להראות לזולת מי שולט במי, מי משרת את מי. אבל על פי רוב אין העצלות משרתת היטב את צרכינו, וכמו הרגלים מזיקים אחרים – עדיף להיזהר מלפתח אותה.

האם ניתן להבין את הפסוק בדרך שונה? כן. יש המפרשים אותו כך: העצל טומן ידו בצלחת, כלומר מסתיר אותה בכליו, והוא אומר בזאת, שידיו אינן פנויות לעבודה. אפילו שהוא רעב, הוא לא יסתכן בחשיפת ידו בעת הבאת האוכל אל פיו, והוא מעדיף לרעוב, ולא לעבוד.

פירוש זה מקרב אותנו לשימוש שאנו עושים בביטוי `טמן ידו בצלחת`, שמשמעותו – נמנע ממעורבות בעניין. ביטוי לשוני זה מתרחק מנושא העצלות, ומתמקד בהימנעות ממעורבות, בהימנעות מלקיחת אחריות כאשר מצופה ממך לעשות זאת.
והיפוכו של אותו ביטוי – `לא טמן ידו בצלחת`, משמש אותנו במקרים בהם בהחלט אפשרית ההימנעות, אך האדם בוחר דוקא לקחת חלק במעשה כלשהו, וזה רלבנטי גם כאשר המעשה הוא שלילי.

רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם.

כבר עמדנו על כך, שאת אותו הפתגם אנו יכולים להבין בדרכים שונות, ואף לעשות מניפולציות בשימוש בו. הנה פתגם כזה, ובשתי דרכים רחוקות זו מזו ניתן להבינם:

א. אתה יכול לתכנן, להשקיע מחשבה, להביא מניסיונך, להתייעץ בטובי המומחים, ובכל זאת לפעמים לא תצליח בפעולתך. זו לא אשמתך. לא הכל בידיך.
ב. אין כל משמעות למחשבות, לניסיון, לידע ולתכניות של האדם הנבון והחרוץ ביותר. הכל בידי האלוהים. אז אל תתאמץ כל כך, ואל תחשוב שאתה יכול להשפיע על גורלך.

הסבר מעניין לפסוק נותן הרב יעקב הרצברג:

מכיון שהכל בא מגזירת עליון, וגזירה זו מתקיימת על ידי סיבות, נובעת הטעות הנפוצה בקרב רבים, שרואים רק את הסיבה האחרונה, ומייחסים לה את המעשה, ומתעלמים מכל השתלשלות הסיבות, המורות על קיום רצון הבורא. אדם שזוכה להאמין בדבר זה ולחיות בדרך זו, יכול לראות את רצון הבורא כמניע סיבות לסיבות, עד היציאה לפועל, ולכן גם לא ייחס את הפעולה לסיבה האחרונה בלבד.

מה אומר הרב הרצברג? אנו, בני האדם, מוגבלים ביכולת לזהות את שרשרת הסיבות, שהביאה לבסוף את התוצאה, גם התוצאה המנוגדת לזו שחשבנו להשיג. עצת ה` היא השליטה המוחלטת של האל בשרשרות הסיבות האלה, והוא שהניע את הפעולה הראשונה, שהתחילה את השרשרת הזאת. אנחנו לא היינו יכולים לראות את התמונה השלמה, ולכן סברנו שכל מחשבותינו ותכניותינו צריכות היו להביא לתוצאה אחרת. אולי זו תנועת הכנף של הפרפר בחלק הרחוק של העולם, שבוודאי לא ידענו עליה, שהניעה את שרשרת הסיבות והביאה לתוצאה הפוכה לזו שקיווינו להשיג. ומי הניע את כנף אותו פרפר? אלוהים, כמובן.

האם יש לנו השפעה על `עצת ה``? כל תורת הגמול מבוססת על ההנחה, שאלוהים גומל לצדיקים על מעשיהם, גם אם לא בכל רגע בחיינו נוכל לקבל לכך אישור. גם בין המאמינים באל, שהוא מכוון הכל בחיינו, אין הסכמה בדבר השפעתן של `מחשבות בלב איש` על `עצת ה``.

וכאן פתוחה הדרך בפני בני האדם לעשות מניפולציות בפתגמים. מי שיצטט באוזנינו את הפסוק הזה כדי לרפות את ידינו ממחשבה וממעשה, אינו דומה למי שבא לנחמנו לאחר כישלון של תכנית מאד מחושבת והגיונית שעשינו.

מסקנה? פתגמים אינם, בשום אופן, אקסיומות לוגיות.