קול המון כקול שדי - דניאל י' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה אופןקליפרט ת.פרסום: 08/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שוב מתואר חיזיון אותו חוזה דניאל.
חזון הגורם לו לאבד את ההכרה עד שמגיע לחלום מלאך בשם מיכאל (את גבריאל הכרנו כבר בפרקים קודמים), מעיר אותו מהחלם, מחזק אותו ומבטיח לו שבהמשך הוא יגלה לו, לדניאל, את מה שעומד לקרות באחרית הימים.
את החיזיון שמהמם את דניאל פותחות השורות הבאות:
ד) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: וַאֲנִי, הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל--הוּא חִדָּקֶל
ה) וָאֶשָּׂא אֶת-עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אִישׁ-אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים; וּמָתְנָיו חֲגֻרִים, בְּכֶתֶם אוּפָז
ו) וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו, כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל; וְקוֹל דְּבָרָיו, כְּקוֹל הָמוֹן
ז) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי, אֶת-הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי, לֹא רָאוּ אֶת-הַמַּרְאָה; אֲבָל, חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם, וַיִּבְרְחוּ, בְּהֵחָבֵא
ח) וַאֲנִי, נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, וָאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְלֹא נִשְׁאַר-בִּי כֹּחַ; וְהוֹדִי, נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי, כֹּחַ

מעניין הביטוי – "קול דבריו כקול המון".
הביטוי הזה הזכיר לי את הביטוי בו משתמשים היום אנשים כדי להצדיק את מה שנקרא "הרוב קובע".
"קול המון כקול שדי" אומרים לנו כדי להצדיק את הליכת המנהיגים אחר רחשי לב "רוב הציבור".
שהרי קול ההמון אינו אלא קול "שדי". שומר דלתות ישראל, אלוהים, בא לידי ביטוי ברצון ההמון.
אז אם ההמון רוצה "סיר בשר" בואו נחזור למצרים לא?

הביטוי "קול המון כקול שדי" מקורו אינו ביהדות. הינה ההסבר מויקיפדיה:
האמרה הלטינית הופיעה לראשונה בכתב באיגרת ששלח המלומד והמחנך האנגלי אלקואין אל קרל הגדול, מלך הפרנקים, בשנת 798.
באיגרת זו, הידועה בשם "תוכחת מוסר לקרל", כתב אלקואין:
: Nec audiendi qui solent dicere, Vox populi, vox Dei, quum tumultuositas vulgi semper insaniae proxima si, 
ובתרגומו של גדליה אל קושי: "ואין להטות אוזן לאלה הנוהגים לומר "קול המון עם – קול אלוהים", מאחר שרגשת ההמון גובלת תמיד עם טירוף הדעת. יש לתת את הדעת אפוא על כך שאין מדובר במתן כבוד לקול ההמון, כי אם להיפך, בביקורת על הליכה אחר קול העם.

קול העם הוא חשוב.
קול הרוב בהחלט קובע כיוון ודרך.
אך הוא בשום פנים ואופן לא קול אלוהים.