דניאל כותב היסטוריה - דניאל י"א | מני גל

מאת: מני גל, התמונה : OPENCLIPART ת.פרסום: 08/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק י"א נכתב בסגנון נבואי – על העתיד לקרות במרחב המזרח תיכוני מקץ השליטה הפרסית ועד, לפחות, לזמנה של הממלכה החשמונאית. על פי הנחת היסוד שלנו, כי ספר דניאל נכתב בסופה של תקופה זו, הרי שלא מדובר בנבואה לעתיד, אלא בתיאור של אירועים היסטוריים שכבר התרחשו, כאילו מתבשר דניאל עליהם בסגנון נבואי. ננסה לקשר בין פסוקים בפרק זה לאירועים היסטוריים, שאולי נרמזים בו.


הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס, וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל, וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן.

שלושה המלכים הם, ככל הנראה, כורש, כנבוזי, דריווש הראשון וכסרכסס (חשיארש הראשון). בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה. האירוע המרכזי בחייו היה היציאה למלחמה כנגד יוון, שבאה כתגובה למרד האיוני ולהפסד בקרב מרתון, שהתרחשו בימיו של אביו. ההיערכות למסע המלחמה החלה בשנת 483 לפנה"ס. לצורך העניין גויס אחד הצבאות הגדולים ביותר שידע העולם עד אז - לפי דיווחים מסוימים, הגיע גודלו עד לשני מיליון חיילים, אם כי על פי הערכות סבירות יותר, מספרם נע בין 200 ל-400 אלף. גודל הצי היה בין 400 לאלף אוניות. למרות ההכנות הקפדניות, המלחמה הייתה מפלה קשה לפרסים: הם אמנם ניצחו תחילה בקרב תרמופילאי, שנערך ב-11 באוגוסט 480 לפנה"ס, אבל ספגו בו אבידות קשות ביותר, הרבה מעבר למצופה. לאחר מכן נוצחו על ידי האתונאים בקרב סלמיס, וניגפו סופית לאחר תבוסתם בקרב פלטאיה ובקרב מיקאלה (479 לפנה"ס).

וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר, וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב, וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ.

המלך הגיבור הוא אלכסנדר מוקדון. דניאל עושה כאן קפיצה במכונת הזמן, למעלה ממאה שנים קדימה.

לאחר כיבוש מצרים, החל אלכסנדר לנוע מזרחה אל לב האימפריה הפרסית, ובשנת 331 לפנה"ס פגש בשדה המערכה את דריווש בפעם האחרונה בקרב גאוגמלה. הקרב ציין את סוף ההתנגדות הפרסית המסודרת לאלכסנדר. אבדות הפרסים היו כבדות ביותר, וצבאם התפזר לכל עבר. מלבד התנגדויות ספורות, איפשר הניצחון לאלכסנדר להיכנס לבבל העתיקה ללא קרב, וגם ערים אחרות נכנעו ללא התנגדות. אלכסנדר השתהה בבבל במשך 34 יום, תקופה ארוכה יחסית לתקופות שבהן בילה בערים אחרות. בשלב זה השיגו אותו תגבורות ניכרות מיוון וממוקדון שכללו למעלה מ-10,000 רגלים וכ-1,500 פרשים.

אחרי כיבוש בבל יצא אלכסנדר בשלהי נובמבר 331 לפנה"ס לכיוון שושן, המרכז המנהלי של האימפריה הפרסית. גם שושן נפלה ללא קרב.

לאחר מכן המשיך אלכסנדר לבירה הפרסית העתיקה פרספוליס. בניגוד לערים אחרות, סבלה העיר פרספוליס ממעשי זוועה קשים שביצעו בה חייליו של אלכסנדר, מה שלימים כונה `טבח פרספוליס`. אחרי שנכנס לעיר, נתן לחייליו רשות לבזוז אותה, ואף הוסיף חטא על פשע, ואיפשר את שריפת הארמון העתיק של מלכי פרס כשהיה שיכור.

בינתיים המשיך דריווש השלישי במנוסתו. הוא נדרש לוותר על כיסאו לטובתו של בסוס, אחד מקרובי משפחתו שפיקד על האגף השמאלי בקרב גאוגמלה. משסירב דריווש, הוא נבגד בידי קציניו שפגעו בו אנושות. אלכסנדר הצליח להשיגו כשכבר היה על ערש דווי. לאחר שאלכסנדר לכד את בסוס, הוא הורה להמיתו בגין "מרידה במלכות".

בניגוד ליוונים רבים אחרים, לא הפלה אלכסנדר בין עמים על רקע גזעי או אתני, ולא רק שלא הרחיק מפניו את הפרסים, כפי שדרשו היוונים, אלא אף קירב אותם. הוא חילק לפרסים משרות בכירות, כמו ניהול של פרובינציות פרסיות, ואף קיבלם כחיילים שווי זכויות לצבאו. כל יחידות הצבא היו פתוחות בפניהם, ורבים מהם השתלבו בחילות המובחרים. הוא אף תמך בנישואי אציליו עם בנות האצילים המקומיים, וברבות הזמן לקח לעצמו את בתו של דריווש לאישה, שהייתה לאחת מארבע נשותיו.

וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ, וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם, וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ, וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל, כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ, וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד אֵלֶּה.

האימפריה העצומה שהותיר אלכסנדר לא החזיקה מעמד זמן רב. אמנם, פרדיקס קיבל את תפקיד העוצר לבנו הקטין, והגנרלים אף שיתפו פעולה ביניהם בדיכוי המרד היווני שכונה מלחמת לאמיה, אך זמן קצר לאחר מכן החל מאבק על ירושתו של אלכסנדר בין הקצינים הבכירים בצבא, מאבק שכונה `מלחמות הדיאדוכים`. בסיומו של המאבק נוצרו מספר ממלכות:

1. מצרים התלמית, בראשותו של תלמי הראשון, קיבלה את הנתח הדרום-מערבי של האימפריה.

2. מוקדון קיבלה את החלק הצפון-מערבי של האימפריה.

3. הממלכה הסלאוקית (סוריה), בראשותו של סלאוקוס הראשון, קיבלה את החלק המזרחי של האימפריה.

4. מספר ממלכות במרכז אסיה.

וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וּמִן שָׂרָיו וְיֶחֱזַק עָלָיו, וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ.

מלך הנגב הוא מלך הדרום, תלמי. יתכן שהפסוק רומז לאחד `מן שריו`, הוא סלווקוס הראשון, שהיה שר של תלמי. הוא ניצח את אנטיגונוס בעזה בשנת 312, השתלט על סוריה ובבל, וייסד את שושלת הסלווקים.

וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ, וּבַת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים. 
`יתחברו` – שושלות תלמי וסלווקוס התחברו בקשרי נישואין של אנטיוכוס השני, מלך סוריה, עם ביריניקי בת תלמי השני, מלך מצרים. נישואין אלה היו מהלך שנועד `לעשות מישרים`, כלומר שלום בין שתי ממלכות אלה.

המשך הפסוק סתום מאד.

וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ כַּנּוֹ, וְיָבֹא אֶל הַחַיִל, וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק.

אחד מבני משפחתה של ביריניקי, הוא תלמי השלישי, אחיה, נלחם בסלווקוס השני, ניצחו, וכבש את אנטיוכיה ומחוזות נוספים של ממלכתו.

וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְשָׁב אֶל אַדְמָתוֹ, וּבָנָיו יִתְגָּרוּ, וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים, וּבָא בוֹא, וְשָׁטַף וְעָבָר וְיָשֹׁב וְיִתְגָּרֶה עַד מָעֻזּוֹ. וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ, עִם מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב, וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ. וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן, וְרָם לְבָבוֹ, וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת, וְלֹא יָעוֹז. וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב מִן הָרִאשׁוֹן, וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים, יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב.

`ובא (מלך הצפון) במלכות מלך הנגב`: מדובר במלכים הסלווקיים הבאים, סלווקוס השלישי ואנטיוכוס השלישי (הגדול) שנלחמו בממלכה התלמית וכבשו חלקים ממנה. מלך הנגב, תלמי הרביעי, זכה אף הוא בניצחון מול הסלווקים, בקרב רפיח (217).

וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה, וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת, וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ, וְעַם מִבְחָרָיו, וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד. וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ, וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו, וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, וְכָלָה בְיָדוֹ.

הגענו לאנטיוכוס הרביעי (אפיפנס). הוא הטיל מצור על עזה ולכד אותה. אחר ניצח את המצרים בבניאס. `ארץ הצבי` היא, כמובן, ארץ ישראל. פסוקים אלה מתמקדים בהשתלטות הסלווקית על ארץ ישראל. אנו מתקרבים למרד החשמונאים.

וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ, וִישָׁרִים עִמּוֹ, וְעָשָׂה, וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ, וְלֹא תַעֲמֹד, וְלֹא לוֹ תִהְיֶה.

אנטיוכוס, שתיכנן לתקוף את מצרים, עשה לבסוף שלום עמה, ובשנת 194 נתן את בתו קליאופטרה לתלמי החמישי לאשה. על פי דניאל זמם אנטיוכוס להשתלט על מצרים באמצעות קשר הנישואין הזה, אך לא עלה בידו לבצע את זממו.

וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל, וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גָּדוֹל וְעָצוּם עַד מְאֹד, וְלֹא יַעֲמֹד, כִּי יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת.

אנטיוכוס אפיפנס יזם מסע מלחמה נגד תלמי השישי, בן אחותו קליאופטרה. כתוצאה מניצחון הסלווקים ברח תלמי השישי ממצרים, ואחיו הקטן, תלמי השביעי הומלך תחתיו.

לַמּוֹעֵד יָשׁוּב וּבָא בַנֶּגֶב, וְלֹא תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה.

אנטיוכוס יצא למסע מלחמה נוסף נגד מצרים, אך הפעם לא הצליח כבראשונה.

וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים, וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ, וְעָשָׂה וְשָׁב, וְיָבֵן עַל עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ.

הכִּתִּים הם שם כללי, המייצג גם את הרומאים, שהחלו לבחוש בקלחת המזרח תיכונית. הם באו באוניות, והציגו את דרישת הסנאט הרומאי מאנטיוכוס, שיצא ממצרים, והוא נאלץ לעשות זאת. את תסכולו שפך אנטיוכוס, כדברי דניאל, על קודשי היהודים בארץ הצבי.

כאן מתחיל תיאור עלילות אנטיוכוס אפיפנס ביהודה, ניסיונות המרידה הכושלים של היהודים, והתעצמותו של השלטון הסלווקי בארץ.

וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת, וּבָא בַאֲרָצוֹת, וְשָׁטַף וְעָבָר. וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ, וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ - אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן. וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה.

פסוקים אלה מתארים אירועים שזיהויים אינו ברור, ויתכן שהם באמת נבואות או משאלות לב לעתיד, שעדיין לא הגיע.


לפנינו, אם כן, מקור היסטורי נוסף, שניתן לצרפו לתיאורים האחרים המצויים בידינו. המייחד את המקור הזה, שהוא כתוב בסגנון נבואי, כאילו חזה דניאל עוד בימי כורש את כל העתיד להתרחש במאות השנים שתבואנה בעתיד. אפשר לתאר את גאוותם של בני עמנו הקטן והלא חשוב, בקוראם על הנביא `שלנו`, שעוד בראשית מלכות פרס קיבל תשדורת מן העתיד, בעזרת מלאכי שמים, גבריאל ומיכאל, ובתשדורת זו פרטים רבים על ההולך להתרחש בין המעצמות האדירות של המזרח התיכון.