קֵץ הָיָּמִין - דניאל י"ב | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, התמונה : סטנלי ספנסר, תחיית המתים בקוקהאם 1924, שמן על בד, 2743 / 5486 ת.פרסום: 11/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תפילת האזכרה "אל מלא רחמים" שאנו מכירים מההלוויות והאזכרות במשפחותינו ושל חברינו ומכרינו, מסתיימת במילים: "לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, ה` הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן".

אולם ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מסתיימת תפילת האזכרה במילים: "לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעולָמִים, וְיִצְרור בִּצְרור הַחַיִּים אֶת נשמותיהם. ה` הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנוּחוּ בְּשָׁלום עַל מִשְׁכָּבָם, וְיַעַמְדוּ לְגורָלָם לְקֵץ הָיָּמִין, וְנאמַר אָמֵן". וכך גם באזכרה לנספים בשואה, באזכרה לחללי פעולות האיבה.

מהו "קֵץ הָיָּמִין"? 
אם צמד המילים מעורר בכם פנטזיות פוליטיות... כדאי שתרגיעו.
הימין כאן הוא הימים, בחילופי מ"ם ונו"ן כמקובל בארמית (ובמבטא של אחינו יוצאי אמריקה הלטינית).

קֵץ הָיָּמִין פירושו אחרית הימים.

המילים הללו מסיימות את ספר דניאל ומכוונות לדניאל. "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין". אומר לו האיש (המלאך?) שבעצם תמה שליחותו, שילך להשלים את חייו. לאחר מכן, אם לא כמו פולניה טובה אז לפחות כמו בבלי טוב, שינוח בקבר, עד יום תחיית המתים. ואז, בתחיית המתים, הוא יקום וישמע מה הגורל הצפוי לו בסיבוב הבא.

כבר בראשית הפרק יש התייחסות לתחיית המתים; התייחסות מפורשת יותר: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. וְאַתָּה דָנִיֵּאל, סְתֹם הַדְּבָרִים, וַחֲתֹם הַסֵּפֶר, עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעת".

זהו המקום היחיד בתנ"ך שמדובר בו על תחיית המתים! לא בכדי תפילת "אל מלא רחמים" מתכתבת עם הפרק. בכל נוסחאות התפילה, מתפללים לאל המלא רחמים שימציא לנשמת המנוח מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים. כלומר, כמו אלה שיידונו באחרית הימים, על פי הפרק שלנו, לְחַיֵּי עוֹלָם; אותם מַּשְׂכִּלִים שיַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ.

****

וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל, הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה, אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא. וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ, כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר. וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.

בנוסף ל"קץ הימין" ול"כזוהר הרקיע מזהירים", הניב הפרק ביטוי נוסף שנטמע בשפה העברית, אף הוא עוסק במוות: "יְּשֵׁנֵי עָפָר", כביטוי למתים. ובמקור - יְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר.

ב"שירי עיר היונה", האפוס הגדול של תקומת ישראל, שכתב אלתרמן, מופיע מחזור השירים "יְלוּדֵי הָאִישָׁה", שממנו ציטטתי באחדים ממאמריי על ספר איוב.

השני מארבעת יְלוּדֵי הָאִישָׁה, שלכל אחד הקדיש אלתרמן שיר, הוא "בֶּן יְשֵׁנַת עָפָר".

כמובן שההשראה לשיר היא מן הפרק שלנו. כותב על כך יריב בן אהרון:
"גם על `יְשֵנַת עָפָר` ובנה באה `עֵת צָרָה, אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא`. דניאל מתנבא על תחיית המתים `וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ`. המשורר נתן אלתרמן `מקיץ` את `יְשֵנַת עָפָר` לא `באחרית הימים`, אלא בימים ובלילות של בית המחסה".

אלתרמן הוא משורר לאומי של הציונות, ובתור שכזה הוא כופר בגאולות נסיות ותחיות מתים למיניהן, אלא מאמין בגאולה הציונית, גאולה שנעשית בידי העם שחדל להמתין לקב"ה, ונוטל לידיו את האחריות על גורלו. הפרט שמת, לא יקום. אך העם היהודי קיום יקום בתקומה לאומית.

בֶּן הָאִשָּׁה הַמְּדֻקָּרָה,
בֶּן יְשֵנַת עָפָר.
בֶּן הַסְגּוּרָה וּמְסֻגָּרָה
וְנִשְׁקָפָה מִבֵּין עִשְׂבֵי הַבָּר.

בֶּן הָאִשָּׁה הַמֻּדָּחָה. בֶּן הָאִשָּׁה
הַקַּשׁוּבָה וּמַחֲרִישָׁה.

ואלתרמן מסיים את השיר בשורות הבאות:

אֶל יְשֵׁנַת עָפָר לֹא קוֹל קוֹרֵא בַּחֹשֶׁךְ.
אֲבָל קַשּוּב עָפָר הָאָרֶץ. כֻּלוֹ אֹזֶן.

לֹא פְּנֵי אִשָׁה קָמִים בַּחַלוֹנוֹת מִלַיִל.
אֲבָל צוֹפֶה עָפָר הָאָרֶץ. כֻּלוֹ עַיִן.

****

קֵץ הָיָּמִין התגלגל גם לשירה של נעמי שמר "כמו חצב". נעמי שמר השתמשה בשיר זה בביטוי נוסף מן הפרק קץ הפלאות. וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת.

שׁוֹבְרֵי הָרוּחַ מְנַסִּים
לִשְׁמֹר עָלַי מִן הַבָּאוֹת
בְּמַעֲבֵה הַפַּרְדְּסִים – 
אִמְרוּ מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת
אִמְרוּ מָתַי קֵץ הָיָּמִים
הֲלֹא מִדְבָּרִיּוֹת שְׁלֵמִים
יֵשׁ לַעֲבֹר בְּמְחִי כַּנָף
שֶׁבֵּין הַקָיִץ וְהַסְּתָו.