החבר'ה חוזרים הביתה - עזרא ב' | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 12/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עזרא ב
דודו פלמה

וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נבוכדנצור (נְבוּכַדְנֶצַּר) מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל; וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, אִישׁ לְעִירוֹ.

****

אח איזו שמחה החבר`ה חוזרים הביתה. 
כדי לבחון את המצב המוזר הזה, שבו חוזרים הגולים לכפריהם כשהם נושאים את מפתחות בתיהם בשרוך על צווארם. נבחן אותו משתי נקודות מבט. 
האחת מבטם של היהודים שנותרו בבבל והסתכלו על ה"ציונים" התימהוניים האלה הנוטשים את כרמיהם ותעשיית היין המפוארת בסורא ובפומבדיתא וחוזרים אל ארצם שננטשה ואחרים באו במקומם.

במשנה קידושין ד` אנחנו מגלים את התיאור הבא של העולים לישראל: עשרה יוחסין עלו מבבל כוהני לויי ישראלי חללי גרי וחרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי כוהני לויי וישראלי מותרין לבוא זה בזה לויי ישראלי חללי גרי וחרורי מותרין לבוא זה בזה גרי וחרורי ממזרי נתיני שתוקי אסופי מותרין לבוא זה בזה. 

ומפרש ר` עובדיה מברטנורא: 
חללי - כהנים שנולדו מן הפסולות לכהונה, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה חללה זונה לכהן הדיוט.
חרורי - עבדים משוחררים.
נתיני - גבעונים שמלו בימי יהושע, ונאסרו לבא בקהל 
שתוקי ואסופי - מפרש להו ואזיל:
גיורי וחרורי ממזרין כו` כולם מותרין לבא זה בזה - דקהל גרים לא אקרי קהל, ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים. אבל לויי וישראלי בממזרי לא. ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרין להתערב בממזר ודאי, דאמרינן בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא.

וכן אמרו לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה. 
אני מניח שהגולים שנותרו בבבל תיארו כך את "האספסוף", פסולת האדם שאינה ראויה לבוא בקהל המכובד של מי שנשאר לחכות למשיח בבבל, ועלה עם עזרא האומלל והמטורף מבבל לארץ ישראל. 

מאוד מזכיר את איך שתיארו מתנגדי הציונות את התימהונים האלה שבאו לכאן בראשית המאה הקודמת, אנשי העלייה השנייה, שבאו על מנת לשוב להיסטוריה.

ומצד שני כששבו, הם פגשו בכל מי שהיה כאן ונאחז בארץ, בכפרים ובערים הנטושות. איזה תעתוע היסטורי גרוטסקי גורם לנו להבין את נקודת המבט של הפלסטינים שגורשו מכאן כאשר שבנו הביתה. דרך עיניהם של גולי יהודה השבים עם עזרא. ועכשיו תורם שלהם להסתובב עם מפתח על צווארם ולבקש את ביתם שאבד.

אני משם | מחמוד דרוויש

אני משם. ולי זיכרונות. נולדתי ככל האדם. יש לי אימא
ובית רב חלונות. יש לי אחים. חברים. וכלא שאשנב קר לו.
ויש לי גל שאותו חטפו השחפים. יש לי נוף והוא רק שלי. 
יש לי יתרת עשב וגם ירח בקצווי מלים, 
ומזון לציפורים, וזית עד.
עברתי על פני האדמה טרם עברו החרבות 
על גוף שהפכוהו לשולחן. 
אני משם. אשיב השמיים לאמם , כאשר אותה הם יבכו. 
ואבכה למען יכירני ענן חוזר.
למדתי את כל הדברים היאים למשפט הדם, 
כדי לצאת מן הכלל. 
שיננתי את הלשון כולה, מילים מילים אותה פרקתי,
ובניתי אך מילה אחת: מולדת. 
(תרגום: ראובן שניר) 

חכו חכו חד גדיא עשתה לנו ההיסטוריה
וכמו ששרה חוה אלברשטיין: 
אני השתניתי לי השנה 
הייתי פעם כבש וגדי שליו 
היום אני נמר וזאב טורף 
הייתי כבר יונה והייתי צבי 
היום איני יודעת מי אני...