הכרזת כורש – היתה או לא היתה?  עזרא א'  |מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 12/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כך פותח ספר עזרא:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר ה` מִפִּי יִרְמְיָה, הֵעִיר ה` אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ, וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה` אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וְיִבֶן אֶת בֵּית ה` אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם, יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה, עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.

כמה תמיהות גדולות עולות עם הקריאה במסמך המיוחד הזה:

מה לכורש, המלך הפרסי הגדול, ולאלוהי ישראל?

כאשר כורש אומר `ה` אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם`, האם הוא מתכוון לאלוהים שלנו?

איזו תועלת תצמח לו, לכורש, מהעלאת גולי בבל ליהודה ומבניית המקדש שלהם?

איך להסביר את השינוי הקיצוני במדיניות האימפריה, בהשואה למדיניות האשורים והבבלים?

לפני שננסה לענות על השאלות החשובות האלה, נעשה היכרות עם הצהרת כורש ההיסטורית, לא זאת המופיעה בספר עזרא, או בדברי הימים, כי אם זו החרותה על גליל חימר, שנמצא על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול, הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה, מקדשו של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

אנוכי כורש מלך בבל, המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד, מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול, מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן, יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן, זרע מלכים, אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו.
כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי.
צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל, לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד. דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש. בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם. את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.
מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי, את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי, ואנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה. כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון היושבים בחדרי מלכותם, היושבים ב[...] כל מלכי ארץ המערב יושבי אהלים, הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי. למן [...] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחידקל, אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן, החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים. כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם. ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד הביא לבבל על אפו ועל חמתו של אדון האלים, בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הושבתי אותם בשלום למשכנם - מושב שמחתם.

למרות התחושה החזקה, שהצהרת כורש המצוטטת במקרא מבוססת על ההצהרה המפורטת יותר, שנמצאה בחפירות הארכיאולוגיות במקדש אסגילה, כדאי לשים לב לכמה הבדלים משמעותיים:

א. אין בהצהרה `השנייה` (כך נקרא לה כאן) כל פניה אל תושבי הממלכה ועידודם לשוב למולדותיהם ולבנות מחדש את מקדשיהם, אלא תיאור של מה שעשה כורש בפועל – הוא, אכן, כינס את התושבים הגולים, השיב להם את מקומות מגוריהם, והשיב את האלים המקומיים למקדשים החרבים . מכאן ניתן להסיק, אם נרצה בכך, כי למעשי כורש קדמו הצהרות מעין זו הכתובה במקרא, שבה הכריז כורש על כוונותיו ועל נכונותו. אפשרות אחרת היא להניח כי ההצהרה `השניה` היתה טקסט מוכר מאד ברחבי האימפריה הפרסית, וכי כותבי ספר עזרא הניחו כי מפעל שיבת ציון החל במעין הצהרה, בכתב או בעל פה, המציעה לגולי בבל היהודיים לשוב לארצם.

ב. ההצהרה `השניה` אינה מזכירה כלל וכלל את הגולים העבריים. היא מתארת מעשה רחב הרבה יותר ומדיניות נרחבת הרבה יותר, כלפי כל העמים שעברו טרנספר אשורי או בבלי, או שמקדשיהם נהרסו ע"י האשורים או הבבלים.

ג. כורש מתאר את ההשתלטות שלו על מרחבי האימפריה הבבלית והמרחב שמסביבה כהשתלטות לא עוינת. אמנם המציאות היתה שונה, וכורש גם הכריע קרבות עם צבאות אויבים, אבל ידוע, למשל, כי הוא נכנס לבבל ללא קרב. אם התושבים שמחו על עלייתו לשלטון, אין לדעת.

ד. בעוד שבספר עזרא מתייחס כורש לאחד אלוהינו – הוא זה שהעיר את לבו לפתוח במבצע שיבת ציון, בהצהרה `השניה` מוזכר האל החשוב הרבה יותר מבחינתו של כורש, הוא מרדוך, האל הבבלי. בדומה לכתוב בהצהרה המקראית, שבה מכיר כורש בגדולתו של האל שלנו, בהצהרה השניה מציין כורש כי השתלטותו על בבל נעשתה בברכתו של האל מרדוך, שאותו כורש ירא.

ה. עוד פרט היסטורי מעניין, המופיע בהצהרה השניה, הוא איזכור המלך נבונאיד, אחרון מלכי בבל, שידוע כי ניסה לעשות מהפכה דתית בבבל ולהעלות את האל סין לגדולה. כורש יודע כי מעשיו אלה של נבונאיד לא התקבלו בברכה על ידי כל הבבלים, והוא מנסה לרכוש את אמונם ואת נאמנותם על ידי השבת האלים הבבליים הקלאסיים למקומם המכובד.

לא נכריע כאן אם אכן קדמו להצהרה הגדולה של כורש הצהרות הפונות על כל עם ועם, בדומה לכתוב בעזרא, מכריזות על מדיניותו החדשה של כורש, ומציעות להם לקומם מחדש את ישויותיהם הלאומיות ואת מקדשיהם. אחת האפשרויות, שכבר הוזכרה, היא שכורש פנה אל כל עם ועם פניה המכבדת את אלוהי העם הזה, וכי לא היה לו, לכורש, יחס מיוחד אל אלוהינו דווקא.

מה שבולט במיוחד בגישתו של כורש, שהונחלה ליורשיו, מלכי פרס, הוא הניגוד המוחלט למדיניותם של מלכי אשטר ובבל, שקדמו לו. מדיניות ההגליות של מעמדות האצולה, הכהונה וההנהגה של העמים הכבושים, שנועדה להחליש את פוטנציאל המרידה של עמים אלה, הוחלפה במדיניות המכבדת את תרבותם של העמים הכלולים במרחב הפרסי החדש, והסיבות יכולות להיות מגוונות – מגישה רוחנית-תרבותית אחרת ועד לגישה תועלתנית של השכנת שלום לדורות רבים.

ונסיים את הדיון בפרק זה בקריצה אל עבר העבר הקרוב הרבה יותר, ונשאל: איך זה שלא עברו יותר מחמישים שנה מאז חורבן ממלכת יהודה מידי הבבלים, ורק חלק מגולי בבל מנצלים את ההזדמנות לשוב לארץ הצבי?