הצהרת כורש - עזרא א' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר ת.פרסום: 13/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר עזרא הוא ספר מרומם נפש, כי כי זה הספר של שיבת ציון. בקריאת הספר, מתבקשת השוואה בין שיבת ציון של ימי עזרא ונחמיה, לשיבת ציון של ימינו, המהפכה הציונית.

במרכז פרק א – הצהרת כורש. המקבילה לה בימינו – הצהרת בלפור. אולם בעוד הצהרת כורש היא אקורד הפתיחה של שיבת ציון, הצהרת בלפור היא תוצאה מעשית של התנועה הציונית. הקונגרס הציוני הראשון קדם להצהרת בלפור ב-20 שנה. העליה הראשונה קדמה להצהרה ב-35 שנים. פתח תקווה קדמה להצהרת בלפור ב-39 שנים.

רבים ההבדלים בין שיבת ציון לציונות ועוד אעמוד עליהם במאמר זה ולאורך פרקי הספר. הציונות היא סיפור הצלחה גדול לאין שיעור משיבת ציון. ואולי ההבדל שציינתי כאן, הוא הגורם לכך. שיבת ציון היא תגובה. הציונות היא יוזמה, היא אקטיביזם.

הצהרת כורש

כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת, אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם, יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה, עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.

הצהרת בלפור, שנמסרה בידי שר החוץ הבריטי, בממשלתו של לויד ג`ורג`, לורד ארתור ג`יימס בלפור לידי הלורד ליונל וולטר רוטשילד

משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917

לורד רוטשילד היקר,

לעונג רב לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.

בכבוד רב,

ארתור ג`יימס בלפור

בשני המקרים מדובר בגושפנקא של מעצמת על לחזרת העם היהודי לארצו כדי ללכת בה קוממיות. בשני המקרים, הנוסח מעורפל, ואינו מצהיר בפירוש על ריבונות יהודית ואינו קובע את גבולותיה. בהצהרת כורש מדובר על הרשאה לבנות את בית המקדש. בהצהרת בלפור מדובר על "בית לאומי". אך בשני המקרים, את החץ שנורה מן הקשת אי אפשר עוד להחזיר אחורה. במוקדם או במאוחר, ההצהרה תוביל למדינה יהודית ריבונית.

הציונות היא סיפור הצלחה גדול לאין ערוך יותר מאשר שיבת ציון. נקודת הפתיחה הרבה יותר נמוכה. שיבת ציון היא לאחר גלות של 70 שנה. הציונות קמה מגלות בת שנות אלפים. שיבת ציון היתה מארץ אחת. הציונות קמה מעם מפוזר ומפורד בכל רחבי תבל, דובר שבעים לשון.

ומתוך נקודת המוצא הזו, שלושים שנה לאחר הצהרת בלפור קמה המדינה היהודית. מהצהרת כורש עד הקמת ממלכת החשמונאים הריבונית חלפו 373 שנים.

הציונות היא התנועה הצודקת ביותר בהיסטוריה האנושית, כיוון שהיא שמה קץ לעוול הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית. אך היא אינה רק צודקת כל כך, היא גם הצלחה בלתי נתפסת.

מתוך המצב של העם היהודי כחי-מת, בדור שבה היה הניסיון המפלצתי להשמדה טוטלית של העם היהודי – קמה מדינת ישראל. לא היה כדבר הזה בהיסטוריה האנושית – עם מפוזר בכל תבל מתקבץ במולדתו ההיסטורית, מגבש מחדש את לאומיותו, מחדש את שפתו ואת תרבותו, מיישב ובונה את ארצו משממותיה ומקים מדינת לאום יהודית לתפארת. והיום, הקיבוץ היהודי בארץ ישראל הוא הגדול בכל תפוצות העם היהודי והוא כמחצית מכל העם היהודי. ישראל היא מדינה פורחת, משגשגת, חזקה, יפה; היא מעצמת מדע וטכנולוגיה ומעצמת-על הומניטרית. ישראל היא דמוקרטיה משגשגת, המוקפת באוקיינוס של רודנות, דיכוי, רצח עם, תרבות של מוות ותאוות מוות; היא מוקפת באויבים המסרבים להשלים עם עצם קיומה ולא הניחו לה אף יום אחד של שלווה – ואיפה אנחנו ואיפה הם, אויבינו. זוהי הצלחה כבירה, המתנשאת מעל לכל דמיון.

נכון, יש בתוכנו ישראלים אובססיביים לחיפוש בכל מחיר, אחר עוולות אמתיים ובעיקר מדומים כדי להכתים את המפעל הציוני. זו תופעה חולנית. ויש בתוכנו מי שמאסו בארץ חמדה והם מעדיפים לרדת לארץ המרצחים, כי שמעו שאולי המילקי שם קצת זול יותר. ויש מי שנוהים אחר הבל וריק כמו תורתו ההזויה של ג`ורג` סטיינר, המנסה להציג את הגולה כמצב הקיומי הראוי לעם היהודי והם כמו אדם בריא העורג על מחלת הסרטן.

אבל כל אלה לא יוכלו להמעיט מגודל ההצלחה הגדולה של הציונות.

שיבת ציון אחרי גלות בבל, לא הייתה הצלחה דומה. אפילו לא התקרבה אליה. ועל הדומה והשונה בין שיבת ציון והציונות עוד נעמוד בפרקים הבאים.

ומדוע, אם כן, הגדרתי את ספר עזרא כמרומם נפש? ראשית, כיוון שהוא מספר על שיבת ציון אחרי גלות, וטובה שיבת ציון גרועה על גלות טובה. שנית, כיוון ששיבת ציון הייתה השראה לראשוני הציונות. והאופן שבו העם היהודי ראה בהתרוממות רוח את הצהרת בלפור כהצהרת כורש המודרנית, הוא העדות לכך.