מתחילים להתארגן  - ג'  |מני גל

מאת: מני גל, התמונה :Rebuilding the Temple - Building the new temple (Ezra 3:10) - from "The Book of Books in Pictures", Julius Schnorr von Carolsfeld, Verlag von Georg Wigand, Liepzig: 1908 ת.פרסום: 14/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אִם בַּהַר חָצַבְתָּ אֶבֶן לְהָקִים בִּנְיָן חָדָשׁ 

לֹא לַשָּׁוא, אָחִי, חָצַבְתָּ לְבִנְיָן חָדָשׁ 
כִּי מִן הָאֲבָנִים הָאֵלֶה יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ

(נעמי שמר)

קצת קשה להעלות בדמיון את תמונת המצב בארץ ישראל בשלהי המאה השישית לפני הספירה, עם התחלת העליות של שבי ציון. מדוע קשה להעלות את התמונה בדמיון? כי כדי להבין את האפשרויות שעמדו בפני המתנחלים החדשים להתארגן ולהתחיל מחדש בייסוד חברה לאומית באותם הימים, עלינו לעשות את המאמץ ולקלף את כל מה שמסייע לנו כיום במשימות מעין אלו. אין עיתון, אין טלביזיה, אין טלפונים ניידים עם יישומי מִסְרוֹנִים או What`sup למיניהם, שיודיעו לעם מה קורה או יקראו לו למקום כינוס במועד מסוים. נמשיך ונקלף מהתמונה את האירועים המגבשים המוכרים לנו כיום, כמו מצעד צה"ל, במות הבידור של יום העצמאות או מופע ענק בקיסריה. גם ההנהגה הקיימת מוגבלת מאד בפעולותיה, שכן לא מדובר בממלכה עצמאית, אלא במחוז הנשלט על ידי מעצמה גדולה וחזקה. כל מה שנותר הוא עיר חרבה, שהיתה לפני כחמישים שנה עיר בירה מוכרת ומקודשת, ובתוכה מקדש חרב, שלא ניתן לקיים בו בינתיים טקסים, והרשיון מידי הפרסים לקומם את המקדש ולקיים בו את טקסי הפולחן המסורתיים.

וזה בדיוק מה שעושים זוג המנהיגים, זרובבל מזרע המלוכה וישוע הכוהן. הם משלבים ידיים, ויוזמים את האירוע הגדול של העליות הראשונות – מפגש עממי בירושלים ביום התרועה, הוא ראש חודש תשרי, הקמה זריזה של מזבח חדש, שְׁהִיָּה המונית במרחב הירושלמי עד לחג הסוכות, וקיום פסטיבל סוכות ראשון מאז חורבן הבית הראשון. באותה עת מתחילות הפעולות לתכנון ולביצוע של הקמת המקדש, ובעת ובעונה אחת – כינון שגרת הקרבת הקרבנות על המזבח, ככתוב בתורה, וכפי שהיה נהוג בימי המקדש הראשון.

תחום המושב של שבי ציון בארץ יהודה ובנימין היה קטן מספיק כדי להעביר בכל העיירות והכפרים את הידיעה אודות אירועי תשרי בירושלים. החזרה אל מנהגי הפולחן של פעם לא היתה מסובכת מדי. היו שם, לפי העדויות המקראיות, כוהנים וראשי בתי אב זקנים, שהיו שם, במקדש, בצעירותם, ועדיין זכרו את המנהגים הישנים.

אפשר להניח, שתחת השלטון הבבלי, בגולה, נמנע מהיהודים לקיים מנהגי פולחן אלה, מה שמסביר את ההתרגשות הגדולה שתקפה את כל הנאספים, וביחוד את הזקנים שבהם, עד ש...

רַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת, בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל, וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל, וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם, כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק.

עליית שבי ציון, בניית המזבח והמקדש וחידוש עבודת הפולחן בירושלים מסמנים את תחילתה של תקופת בית שני. ההתחלה היא ניסיון לשחזר את מה שעוד זכרו היטב מתקופת בית ראשון. בהמשך תתאפיין תקופת בית שני בהרבה חידושים בתחום התרבות היהודית, שאחד החשובים בהם הוא לימוד התורה, שמעמדו הולך ומתחזק לעומת פולחן הקרבנות, תהליך שיגיע לשיאו עם חורבן המקדש השני. בין שני ציוני דרך על ציר הזמן יתרחש תהליך אחר לגמרי, שבו יזכה העם היהודי בארץ ישראל בעצמאות מדינית, ולאחר מכן יאבד אותה פעם נוספת.