בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל, וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל - עזרא ג'|אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 14/03/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר עזרא מספר לנו את סיפור שיבת ציון. אך טבעי, בעבורי, לקרוא אותו בעיניים ציוניות; ללמוד אותו על רקע שיבת ציון בימינו. ללמוד על רקעו את שיבת ציון בדורנו.

יש, כנראה, מי שהספר עושה להם משהו אחר. הוא משמש בעבורם נקודת ייחוס ל... טענת "זכות" השיבה הפלשתינאית; אותה תאווה להטביע את מדינת ישראל במיליוני "פליטים" פלשתינאים. לא נותר לי אלא לנוד בצער למראה יהודי, ישראלי – שזה עולמו.

****

כפי שראינו בפרק הקודם, עם ישראל לא הבין את גודל השעה והחמיץ את שעת הרצון שאחרי הצהרת כורש. 90% מהעם בחרו בגלות, ורק 10% מהדור עלו כחלוצים לציון, לבנות אותה מחדש, להקים מחדש את בית המקדש שחרב.

לנוכח הבעיה הדמוגרפית הזאת והבעיות הכלכליות והביטחוניות שנלוו אליה, תהליך בניין הבית והארץ ארך מאות שנים.

אולם כבר בהגיע שבי ציון לירושלים, הם החלו, בהנהגת זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל, המנהיג הפוליטי, המעשי, ויֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק הכהן הגדול במלאכת בניית המזבח וחידוש הפולחן ובהנחת היסודות לבניין בית המקדש השני.

הפרק מתאר תיאור מצמרר את טקס חנוכת ההיכל. רַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם, בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל. וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל.

אלה שראו את בית המקדש בתפארתו בכו למראה ההיכל הצנוע והפשוט, שנראה בעיניהם צל חיוור של גדולת העבר; או שמא צל חיוור של נוסטלגיה שקצת מעצימה את העבר? הצעירים שמחו וצהלו, על עצם הקמתו מחדש של ההיכל.

הצעירים צודקים. זו הציונות המעשית, האקטיביסטית, של עוד דונם ועוד עז. אפשר להתגעגע לתפארת העבר, אך כך לא בונים מדינה. רק בעבודה קשה, בנחישות ובשמחה גדולה על כל התקדמות, ניתן לבנות מחדש את קוממיות ישראל. ואם נבנה היכל צנוע, אין מתאים יותר מלהזמין את הרצפלד ולשיר בשמחה ובקול גדול:
שׁוּרוּ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ
מַה גָּדוֹל הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה!