עוד עם אחד, חיצוני, מקבל תוכחה מעמוס (בטרם יפנה ליהודה וישראל):
א כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־שָׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶֽלֶךְ־אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד ׃
אכזריות מיותרת במלחמה, גם אם היא מבוצעת על מלך אדומי, אינה מקובלת על עמוס.

ועכשיו, לפתע טוויסט בעלילה, עמוס מפנה את חיצי תוכחתו לעבר ממלכת יהודה בה הוא גדל:
ד כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַֽל־מָאֳסָ֞ם אֶת־תּוֹרַ֣ת יְהוָ֗ה וְחֻקָּיו֙ לֹ֣א שָׁמָ֔רוּ וַיַּתְעוּם֙ כִּזְבֵיהֶ֔ם אֲשֶׁר־הָלְכ֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם ׃ ה וְשִׁלַּ֥חְתִּי אֵ֖שׁ בִּֽיהוּדָ֑ה וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם ׃
חטא יהודה הרביעי, המכריע, הוא שמאסו בתורה.
התורה מרובה מאוד בציוויים והנחיות כך שלא ברור לי למה כיוון הנביא במדויק.
את הפתרון הוא נותן כשהוא פונה לממלכת ישראל.
ולמה מחכה הנביא לממלכת ישראל כדי לגלות את קלפיו?
התשובה בסוף המאמר (היא קשורה ל F35).

ועכשיו לממלכת ישראל:
ו כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֨סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם ׃ ז הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֨רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי ׃ ח וְעַל־בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹהֵיהֶֽם ׃
החטא הרביעי של בני ממלכת ישראל הוא מקבץ של חטאים מוסריים:
1. `מכרם בכסף צדיק` – מקיימים משפט ואת תוצאותיו מטים לטובת מי שיש לו כסף ומי שצודק מפסיד במשפט (ככה זה כשאפשר לשכור סוללת עורכי דין)
2. `ואביון בעבור נעליים` – העניים בעם שווים פחות מנעליים ומכאן שהעשירים והשליטים היכולים להביא לשינוי, אינם סופרים את העניים ממטר (פער חברתי גדל והולך)
3. `השואפים על עפר ארץ בראש דלים` – לוקחים אדמות לעצמם על חשבון דלים וחסרי כוח. בעברית פשוטה – גזל קרקעות.
4. `ודרך ענווים יטו` – החברה מאלצת גם את הטובים והענווים לסטות מדרכם.
5. `ואיש ואביו ילכו אל הנערה` – זה מכלול של מעשי נבלה מתחום היחס לנשים. ועושים זאת אב ובן ביחד – ממש אבדן בושה כולל. סדום ועמורה.
6. `ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלוהיהם` – ישתמשו בבגדים ויין שאינם שלהם בזמן שהם זובחים לאלוהים שלהם.

מקבץ מחליא ומרהיב גם יחד של פשעים וחטאים "יורק" עמוס על העם ההמום.

ולא רק זאת, עמוס גם טוען שאת כל מה שהוא אומר אמרו לפניו, אבל העם לא רצה לשמוע:
יא וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין־זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָֽה ׃ יב וַתַּשְׁק֥וּ אֶת־הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּבְאֽוּ ׃
`על הנביאים ציויתם לא תנבאו` – למי יש כוח לשמוע את דברי התוכחה הללו. עמוס השמאלן הזה...

ועכשיו להסבר – למה חיכה עמוס עם כל זה דווקא לנבואה על ישראל?
עמוס ניבא בתקופה פריחה גדולה ביותר של ממלכת ישראל. הממלכה הייתה בשיא כוחה.
דווקא כאשר הממלכה חזקה צבאית, דווקא אז אומר עמוס, כוחה לא יעמוד לה בשעה שהיא רקובה בתוכה.
לא תוכלו לברוח, חזקים וגיבורים לא יימלטו, קשתים לא יוכלו לעמוד, רצים לא יצליחו לברוח, פרשים ייכשלו ואמיצים יברחו ערומים מרוב פחד:

יד וְאָבַ֤ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל וְחָזָ֖ק לֹא־יְאַמֵּ֣ץ כֹּח֑וֹ וְגִבּ֖וֹר לֹא־יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ ׃ טו וְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֨שֶׁת֙ לֹ֣א יַעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ ׃ טז וְאַמִּ֥יץ לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים עָר֛וֹם יָנ֥וּס בַּיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה ׃

כאז כן היום.
יש לנו F35 ואנחנו כושלים בחברה מפוצלת, משוסעת, חסרת סולידריות, עם שילטון מושחת ומנותק.
משבר הטיפול בקורונה הוא תפאורה נאה לנבואת עמוס.