חוזה לך ברח - עמוס ז' | עופר בורין

אולי הפרק עם האמירה הקשה ביותר כלפי נביא בתנ"ך – `חוזה, לך ברח`.
לך מכאן, לא רוצים אותך כאן.
----------
הפרק מתחיל בתמונה שהנביא רואה במוחו על אסון `מכת ארבה`, שיקרה לישראל.
עמוס נבהל מהאסון שהוא רואה (מנבא) ומבקש רחמים מיהוה, ויהוה נענה ומבטיח שהנבואה הזו לא תתקיים:

ב וְהָיָ֗ה אִם־כִּלָּה֙ לֶֽאֱכוֹל֙ אֶת־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ סְֽלַֽח־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא ׃ ג נִחַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־זֹ֑את לֹ֥א תִהְיֶ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה ׃

עמוס ממשיך לנבא. הוא מקבל תמונה של שריפה גדולה שתכלה את ישראל.
עמוס נבהל מהאסון שהוא רואה (מנבא) ומבקש רחמים מיהוה, ויהוה נענה בפעם השנייה ומבטיח שהנבואה הזו לא תתקיים:

ד כֹּ֤ה הִרְאַ֨נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וַתֹּ֨אכַל֙ אֶת־תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וְאָכְלָ֖ה אֶת־הַחֵֽלֶק ׃ ה וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ חֲדַל־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא ׃ ו נִחַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־זֹ֑את גַּם־הִיא֙ לֹ֣א תִֽהְיֶ֔ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה ׃
----------
עד כאן, הכל בסדר.
ואז מגיע המחזה השלישי.

ז כֹּ֣ה הִרְאַ֔נִי וְהִנֵּ֧ה אֲדֹנָ֛י נִצָּ֖ב עַל־חוֹמַ֣ת אֲנָ֑ךְ וּבְיָד֖וֹ אֲנָֽךְ ׃ ח וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר אֲנָ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י הִנְנִ֨י שָׂ֤ם אֲנָךְ֙ בְּקֶ֨רֶב֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ ׃

עמוס רואה את יהוה ניצב על חומת אנך ובידו אנך.
מה פירוש המחזה התמים הזה?
חומת אנך היא חומה שנבנתה במדויק. היא ניצבת ישרה ומדודה בפלס, ניצבת במדויק למישור כלשהוא.
ויהוה עומד שם ומחזיק בידו אנך. אנך הוא מכשיר המשמש לבנאים למדידה מדויקת של שיפוע הקיר.
אז חוץ מזה שיהוה עומד מעל חומה שהיא אנך מושלם לאיזה מישור לא ידוע, הוא אוחז בידו מכשיר שאתו מודדים משהו בצורה מדויקת.
מה מודד יהוה – הוא שם את האנך בקרב עמו ישראל. למעשה הוא מודד את מידת המוסר, הצדק והמשפט של כל אחד מעם ישראל. הוא מודד את המצפון. והוא גם אומר לנביא – המדידה מדויקת ואין לי כוונה לוותר על תוצאות המדידה.
במקרה הזה – עמוס לא מבקש רחמים.
עמוס מבין, שלא ניתן לקבל רחמים והנחות כשיהוה מגיע למדידות מהסוג הזה.
התמונה מזכירה לי את הסולם מחלום יעקב, שמעליו ניצב יהוה. המלאכים עולים ויורדים, ואילו יהוה ניצב ממעל (בראשית כח`):
יב וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ ׃ יג וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ ׃
----------
תוצאת המדידה – גזר דין קשה של החרבת כל הבמות וכל מקדשי ישראל, וכן חיסול בית המלוכה (בית ירבעם):

ט וְנָשַׁ֨מּוּ֙ בָּמ֣וֹת יִשְׂחָ֔ק וּמִקְדְּשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יֶחֱרָ֑בוּ וְקַמְתִּ֛י עַל־בֵּ֥ית יָרָבְעָ֖ם בֶּחָֽרֶב ׃
----------
מבחינת הכהן הגדול של ישראל, אמציה כהן בית אל, זה כבר יותר מדי. כמה אפשר לסבול את הנביא שכל הזמן מטריד עם נבואות הזעם שלו.
אמציה יוצא להגן על מלכו ועל הדרך גם מסלף את דברי עמוס:

י וַיִּשְׁלַ֗ח אֲמַצְיָה֙ כֹּהֵ֣ן בֵּֽית־אֵ֔ל אֶל־יָרָבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר קָשַׁ֨ר עָלֶ֜יךָ עָמ֗וֹס בְּקֶ֨רֶב֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־תוּכַ֣ל הָאָ֔רֶץ לְהָכִ֖יל אֶת־כָּל־דְּבָרָֽיו ׃ יא כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר עָמ֔וֹס בַּחֶ֖רֶב יָמ֣וּת יָרָבְעָ֑ם וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ ׃

עמוס אמר שיחוסל בית המלוכה ואילו הכהן מגדיל את העונש גם להגליית עם ישראל כולו.
לא כתוב מה אמר המלך, אבל ניתן לשער שאמציה קיבל ממנו הנחייה שהוא מביא אותה לעמוס:

יב וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָה֙ אֶל־עָמ֔וֹס חֹזֶ֕ה לֵ֥ךְ בְּרַח־לְךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וֶאֱכָל־שָׁ֣ם לֶ֔חֶם וְשָׁ֖ם תִּנָּבֵֽא ׃

`חוזה לך ברח`.
כאז כן היום – לא אוהבים נביאים, או מוכיחים בשער, או חושפי שחיתויות, או כל אמירה בגנות השלטון ומלחכי פנכתו.
השלטון לא אוהב, והוא מסית את העם נגד המוכיחים בשער.
הם לא מנבאים נגד השלטון, צועק מלחך הפינכה, הוא מנבא נגדכם, נגד העם. הוא שונא את העם, הוא בוגד – זה בעצם מה שאומר אמציה.
כמו אנשי זכויות האדם והשמאל של היום, כך עמוס.
`לכו לברלין אם כל כך רע פה!` `לא טוב לך – לך לסוריה!` `עוד יבוא יומך!`
----------
אבל עמוס לא נרתע ולא מתבלבל לרגע:

יד וַיַּ֤עַן עָמוֹס֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אֲמַצְיָ֔ה לֹא־נָבִ֣יא אָנֹ֔כִי וְלֹ֥א בֶן־נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי כִּֽי־בוֹקֵ֥ר אָנֹ֖כִי וּבוֹלֵ֥ס שִׁקְמִֽים ׃ טו וַיִּקָּחֵ֣נִי יְהוָ֔ה מֵאַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ יְהוָ֔ה לֵ֥ךְ הִנָּבֵ֖א אֶל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל ׃

נבואה אינה המקצוע שלי. נבואה היא שליחות.
ומי שלא מקשיב ומתעלם מהנבואה – סופו רע ומר:

יז לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִשְׁתְּךָ֞ בָּעִ֤יר תִּזְנֶה֙ וּבָנֶ֤יךָ וּבְנֹתֶ֨יךָ֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְאַדְמָתְךָ֖ בַּחֶ֣בֶל תְּחֻלָּ֑ק וְאַתָּ֗ה עַל־אֲדָמָ֤ה טְמֵאָה֙ תָּמ֔וּת וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ
----------
ועמוס לא הולך לשום מקום. עמוס אוהב את עמו, כפי שנביאים רבים אחרים אהבו.
שתיקה והסכמה באים מתועלתנות של הרגע.
התוכחה באה מאהבת אמת., זו שאינה תלויה בדבר.